כשמתוודעים
לסיפורו המדהים של דוד, מבינים שני דברים. האחד, שהאיש (אז בחור צעיר, מלא תעוזה)
השתתף ברבים מהקרבות שהתרחשו בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה; והשני – חדשים
לבקרים מתגלים עוד ועוד סיפורים של גבורה יהודית ושל התנגדות יהודית של יחידים ושל
קבוצות , שהתקיימו במקביל לשואה הנוראה של יהדות אירופה. סיפורו של דוד הירט הוא
אחד מהם. סיפורו של דוד פתלתל ומורכב, כסיפורה של מלחמת העולם השנייה העקובה
מדם. כלוחם בצבא האדום ובצבא הפולני השתתף באין ספור קרבות, בהם היה לא פעם כפסע
בינו לבין המוות. במשך כל תקופת המלחמה הקפיד להשתמש בשם הבדוי דניאל אלכסייביץ'
כדי שלא יעלו עליו שהוא יהודי. בציוני הדרך שלו בלחימה של בנות הברית בחזית המזרח
ניתן לציין את הקרב על נהר הדנייפר; את המצור והקרב ההרואי והארוך על העיר
סטלינגרד; את המערכה על קורסק; את שירותו כסגן מפקד ביחידת הסיירים של הדיביזיה
השישית במסגרתה השתתף בשחרור העיר לבוב; הקרבות לשחרור פשמישל, לובלין והעיר וארשה;
השתתפות בקרבות בעיר גולדברג ולבסוף – הקרב על האודר-נייסה ושחרור העיר
ברלין. בין לבין הקרבות נפצע כמה פעמים, וכן עבר שורה של טלטלות אישיות,
ביניהן אובדן אחיו הצעיר חנניה, והגילוי הנורא שרוב משפחתו נכחדה בשואה. דוד נלחם
בצורר הנאצי בכל כוחו מתוך תחושת שליחות, ומתוך הבנה שכבר אין לו מה להפסיד. על
השתתפותו המסיבית וההרואית בקרבות כה רבים בחזית המזרח הוענקו לו כמה וכמה מדליות
ואותות משני הצבאות הסובייטי והפולני. האות הגבוה מביניהם: צלב הגבורה מדרגה שנייה
מטעם צבא פולין. בתום המלחמה עלה דוד הירט לישראל והקים, יחד עם אשתו לושה
ז"ל, בית לתפארת בישוב מגשימים. כיום דוד בן 88, אלמן, אב לבן (שוקי) ובת (טובה
ז"ל, שנהרגה בתאונת מטוס עם בעלה לפני מספר שנים) וסב לנכדים. מתגורר סמוך לבנו
שוקי בעיר תל-אביב, ועדיין עובד למחייתו. את קורותיו המרתקים וההרואיים
ניתן לקרוא בספרו לקחת נקם, שיצא לאור בהוצאת דוקוסטורי בשנת 2009, ועותק ממנו מצוי
בארכיון צה"ל.
מקורות: דוד הירט, לקחת נקם , דוקוסטורי בע"מ הוצאה
לאור, רעננה, 2009 |