המתיחות גוברת
לאחר התקרית בצפון ב-7 באפריל 1967, שבה הפיל חיל האוויר הישראלי שישה מטוסים סוריים, וכמפגן תמיכה בסוריה, החלה מצרים להזרים כוחות לעבר סיני, תוך כדי הסלמת האיומים המילוליים כנגד ישראל בתקשורת.
ב-16 במאי דרש הרמטכ"ל המצרי עבד אל חכים עאמר ממפקד כוח החירום של האו"ם בסיני לפנות את כוחותיו מנקודות התצפית והביקורת שלאורך הגבול עם מצרים, וכעבור יומיים, ב- 18 בחודש דרש פינוי מלא של כוח האו"ם מכל סיני.
ב-19 במאי פונה כוח האו"ם מכל סיני.
ב-23 במאי סגר נשיא מצרים עבד אל נאצר את המצרים לכל כלי השייט שיעדם ישראל.
ירדן, המעודדת מהפגנת הכוח המצרית, החליטה ב- 30 במאי לרכז את כוחותיה בגבול ישראל ולחתום על הסכם עם שליט מצריים, לפיו הגנרל המצרי עבדול מונעים ריאד יפקד גם על צבא ירדן במלחמה ההולכת וקרבה. ב-1 ביוני הגיע גדוד קומנדו מצרי לירדן, ובנוסף הגיעו ידיעות על תזוזות כוחות עיראקים לעבר ירדן.