את נאום הר הצופים נשא הרמטכ"ל יצחק רבין ב-28 ביוני 1967, בטקס קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. 
בהענקת התואר, ביקש סנט האוניברסיטה להביע לרמטכ"ל ולצבא "את הוקרתו על חירוף נפשם ומסירותם בחילוצה של מדינת ישראל מסכנות שארבו לה מתקיפיה.... וכן תודה על השבת ירושלים כולה לגבולה של מדינת ישראל והחזרת הר הצופים לאוניברסיטה העברית..."
הנאום של רבין היה לנכס צאן ברזל, דווקא משום שיש בו ראייה מפוכחת הן ביחס למלחמה עצמה והן ביחס לאויב שמנגד:
"ביראת כבוד עומד אני לפניכם, מורי הדור, כאן, במקום הקדום ומלא ההוד הנשקף אל בירת הנצח שלנו, וצופה על פני במותיהן של קדמוניות עמנו יחד עם אנשים דגולים אחרים, שבוודאי ראויים הם לכך מאוד. מבקשים אתם לחלוק לי את הכבוד הגדול בהעניקכם לי את התואר דוקטור לפילוסופיה. הרשו לי לומר את אשר על ליבי: רואה אני את עצמי כאן, כנציגם של אלפי המפקדים ורבבות החיילים שהביאו למדינה את הניצחון במלחמת ששת הימים; הנני נציגו של צה"ל כולו...."
את טיוטת הנאום הכין קצין חינוך ראשי אלוף משנה מרדכי בר-און עפ"י הנחיותיו של רבין.
דבריו של רבין הושמעו ועוררו התרגשות רבה. נאום זה נחשב עד היום כנאום בולט שגיבש את החברה הישראלית סביב צה"ל.
בן גוריון, ששמע את הנאום ברדיו בזמן נסיעה במכוניתו מהר לכתוב לרבין מכתב, שמובא כאן כלשונו, ובו כתב בין היתר "...התגאתי בנאומך... לא במקרה מחאו לך כף יותר מלכל "המתוארים" האחרים. עד היום, אם איני טועה, לא שמעתיך נואם, אולם זה היה יותר מנאום מוצלח. זכית להיות רמטכ"ל בשעות הגדולות ביותר של צבאנו המפואר - ואומנם ראוי אתה לכך"
ערכה: א.אלון
תאריך פרסום: 29/06/2014