במוצאי שבת 13 במרס 1948 הופעלה לראשונה מרגמת ה'דוידקה' בפעולה קרבית של 'ההגנה'. היה זה במסגרת מבצע 'מרכז' של חטיבת קרייתי נגד שכונת אבו כביר ביפו.
ממציא הדוידקה היה דוד לִיבּוֹבִיץ (1969-1904). ליבוביץ, יליד רוסיה, עלה לארץ ב-1927 והתקבל לעבודה בבית הספר החקלאי 'מקווה ישראל', שם שימש תחילה מכונאי ובהמשך מורה למכונות חקלאיות ומנהל הענף הטכני. הוא הצטרף ל'הגנה' בתל אביב, סיים קורס לסמלים ומונה למפקד מחלקת מילואים ואחר כך למפקד פלוגת מילואים ולמפקד קטע בקו ה'חזית' הדרומי של העיר, בגבולה עם יפו. בשנות השלושים שירת ליבוביץ ב'תעש' – התעשייה הצבאית של 'ההגנה' – והדריך בנושאי נשק ותחמושת בקורסים של הארגון לצד עבודתו היומית בבית הספר. ב-1938 נפצע קשה מהתפוצצות רימון בקורס שבו הדריך. בשל העומס הכבד שעיסוקיו הטילו עליו, ומשום מחויבותו לבית הספר, הפסיק ליבוביץ את פעילותו בתעש ב-1940.
הכנת הקרקע לנטיעת כרם חדש בבית הספר החקלאי מקווה ישראל (1937)
מכונה לייצור פגזים למרגמת 3 אינץ' באחד מ'מכוני' תעש
בנובמבר 1947, בסמוך לפרוץ מלחמת העצמאות, חזר ליבוביץ לשירות פעיל ב'הגנה' ומונה למפקח על הטיפול בנשק ועל חלוקתו בחזית הדרום של תל אביב. במהלך שירותו בחודשי המלחמה הראשונים הבחין ליבוביץ כי חלק ניכר מן הפעילות המבצעית בחזית דרום העיר התאפיין בפגיעה ביעדים ערביים תוך התגנבות או פריצה לעברם והפעלת מטעני חבלה, דבר שהיה כרוך בסכנה רבה לחבלנים וללוחמים שליוו אותם. כפי שהעיד לימים, על רקע זה הוא החל לחפש דרך 'לחסוך' את הצורך ב'כניסת החברים לתוך האזורים המסוכנים' במשימות אלה, ותוך כך 'צץ במוחי רעיון של הטלת כמויות ניכרות של חומרי נפץ' על היעדים 'ע"י מכשיר' ממרחק.
ליבוביץ נפגש עם מפקד חזית דרום תל אביב ישראל שחורי ועם קצין המבצעים החזיתי משה ויינמן והציג בפניהם את רעיונו. השניים התרשמו לחיוב מדבריו ובהמשך הוא הוזמן לפגישה בביתו של מפקד חבל 1 בחזית הדרום, איש 'ההגנה' הוותיק סעדיה קירשנבוים, שם 'נוכחו [עוד] 3-2 חברים עם הצעות אחרות'. בפגישה הציע ליבוביץ 'לבנות מרגמה להטלת פגזים ע"י מטען אבק שריפה', ולאחר דיון התקבלה הצעתו.
עמוד מעדותו של דוד ליבוביץ השמורה בארכיון לתולדות 'ההגנה'