הרקע המיידי לדיונה ולהחלטותיה של ועידת 'אחדות העבודה' בנושא הגנת היישוב היו 'מאורעות תר"ף'. גל טרור זה שבו פתחו ערביי הארץ, החל בהתקפה של בדואים על תל חי בי"א באדר (1 במרס 1920), שבה נהרגו שישה מן המגינים, בהם יוסף טרומפלדור, מפקד הנקודה. תל חי פונתה ולאחריה פונו גם כפר גלעדי ומטולה, שני היישובים העבריים הנותרים ב'פינת הצפון' (הכינוי שניתן בזמנו לאזור הנקרא כיום 'אצבע הגליל'). בשבועות הבאים הותקפו יישובים נוספים בגליל ובעמק הירדן.
תל חי בתצלום אוויר
עמוד השער של גיליון קונטרס מיום כ"ב באדר תר"ף (12 במרס 1920) ובו שמותיהם של ששת חללי ההתקפה על תל חי בי"א באדר ושל עוד שניים מאנשי הנקודה, שניאור שפושניק ואהרן שר, שנפלו לפני כן |
כחודש אחר כך, ביום א, 4 באפריל, היום הראשון של חול המועד פסח וזמן חגיגות אל-נבי מוסא, התקיפו המוני ערבים את יהודי ירושלים העתיקה ושכונות יהודיות בעיר החדשה. בעיר החדשה עמד זאב ז'בוטינסקי בראש ועד הגנה שאִרגן מבעוד מועד כוח להגנה עצמית ושפיזר אותו בשכונות שמחוץ לחומות. המגינים, שאליהם הצטרפו אחדים מאנשי 'הגדוד הראשון ליהודה' שהגיעו לעיר לקראת המהומות הצפויות, הדפו את התוקפים תוך שימוש במעט הרובים והאקדחים שהיו בידיהם. לעומת זאת בעיר העתיקה, שם סמך ז'בוטינסקי על הגנת הצבא הבריטי ונמנע מלשלוח אנשי מגן – הוא הניח כי הבריטים לא יתירו מעשי אלימות בעיר הקודש – השתוללו הערבים ללא מענה מהיר ויעיל של הצבא, הרגו שישה יהודים, פצעו כמאתיים, אנסו נשים ושרפו בתי כנסת, בטרם התעשתו השלטונות ודיכאו את הפורעים. ז'בוטינסקי עצמו נאסר בתואנה שהחזיק ברשותו נשק בלתי חוקי, ומלבדו נאסרו עוד 19 מאנשיו. גם חלק מן התוקפים הערבים הושם במעצר.
תצלום פנורמי של הרובע היהודי בירושלים העתיקה (1937)
זאב ז'בוטינסקי (יושב במרכז) וחלק מאסירי ההתארגנות להגנה עצמית בירושלים, בכלא עכו. ז'בוטינסקי נידון בבית משפט צבאי בריטי ל-15 שנות מאסר עם עבודת פרך. לאחר מאבק ציבורי ביישוב ובחו"ל הומתק גזר דינו לשנת מאסר אחת, ובעקבות החנינה הכללית לאסירי ה'מאורעות', הערבים והיהודים כאחד, שהעניק הנציב העליון הבריטי בארץ הרברט סמואל, שוחרר גם ז'בוטינסקי מכלאו ביולי 1920 |