האלוף טל (טליק) נולד בצפת בשנת 1924. התגייס לצבא הבריטי ונלחם בחזית האיטלקית
במלחמת העולם השנייה. בשנת 1946 התגייס לארגון "ההגנה". במלחמת העצמאות פיקד על
מחלקה בחטיבת גבעתי. לאחר מלחמת העצמאות עסק בתפקידי פיקוד והדרכה, עד לתפקיד ראש
מחלקת אימונים באגף ההדרכה במטכ"ל.
בנובמבר 1954 יצא ללימודים בבית הספר
לקצונה בכירה באנגליה. במבצע קדש שימש כמפקד חטיבת חי"ר בקרב אבו עגילה. בדצמבר
1956 מונה לתפקידו הראשון בשריון כסגן מפקד גייסות שריון תפקיד אותו מילא עד אפריל
1959. בין השנים 1954 ל- 1964 שימש בתפקידים הבאים: מפקד חטיבת שריון, עוזר ראש
אג"מ במטכ"ל וראש מטה פיקוד הצפון.
בנובמבר 1964 התמנה למפקד גייסות השריון, תפקיד אותו מילא עד לשנת 1969. באותה
תקופה נטל חלק ב"מלחמה על המים" מול הסורים בצפון המדינה. בתגובה להקמת המוביל
הארצי ובמטרה לפגוע בהספקת המים לישראל, המטירו הסורים אש על עובדי הקיבוצים
שבסביבת הכנרת והחלו בהטיית מקורות הירדן. השריון הישראלי לא הצליח לפגוע בעמדות
הסורים למרות ניסיונות מרובים, ממרחק של 800 מטרים. עד אשר טליק טווח בסורים
בפגיעות ישירות. הוא פגע גם ממרחק של 2000 מטרים בטרקטורים סוריים שעבדו בהטיית
מקורות הירדן. ובשיא פגעו שריונאים ישראלים בציוד ההטייה מטווח של 11 ק"מ.
במלחמת ששת הימים פיקד על "אוגדת הפלדה", שלחמה בצפון סיני וכבשה את חצי
האי, מרצועת עזה עד לצפון תעלת סואץ. במלחמת ההתשה היה מפקד חזית הדרום, בנוסף
לתפקידו כסגן הרמטכ"ל. בהמשך, בשנת 1970 הקים את מנהלת הפיתוח של טנק המערכה
הישראלי (מנת"ק) ועמד בראשה עד ליוני 1972. הגוף נשא באחריות הכוללת לפיתוח ולייצור
הטנק הישראלי, אשר נודע לימים בשם "מרכבה". האלוף טל יזם את פיתוח וייצור טנק
המרכבה ועמד מאחורי כל התהליכים שהביאו בסופו של דבר להשלמת ייצורו. בהקשר לטנק
"המרכבה" הגה האלוף טל את התפיסה של "האדם במרכז החומר", כאשר כל הרכיבים בטנק
נועדו להגן על הצוות. ייחודיותו וחדשנותו של טנק "המרכבה" היא בכך שהמנוע נמצא
בחזית הטנק, זאת מתוך חשיבה להוסיף הגנה לצוות.
בשנת 1972 התמנה לתפקיד ראש
אגף המטה (אג"ם), ובשנת 1973 התמנה בנוסף, לתפקיד סגן הרמטכ"ל, תפקיד אשר מילא
במהלך מלחמת יום הכיפורים.
בשנת 1974 פרש מצה"ל והקים את המרכז למחקרים
אסטרטגיים באוניברסיטת תל-אביב.
במהלך השנים המשיך להיות פעיל בפיתוח טנק
המרכבה. הוא נחשב כ"אבי המרכבה" וכ"מר שריון". הוא לא פסק מלעסוק בנושא הטנק גם
לאחר סיום תפקידו כראש מנת"ק והמשיך לשאת הלכה למעשה באחריות הכוללת לפיתוח ולייצור
הטנק. הוא היה לסמכות העליונה והמכריעה בכל הקשור ל"מרכבה". באוקטובר 1975 מונה
לתפקיד עוזר שר-הביטחון ואחראי לפיתוח ולייצור רק"ם (רכב קרב משוריין) במשרד
הביטחון. באוגוסט 1977 מונה במינוי מיוחד לבחון את תפקיד וארגון כוחות היבשה בצה"ל.
בסוף הבחינה המליץ על הקמת פיקוד כוחות היבשה – המפח"ש. בשנים 1979 עד 1989 חזר
לשירות קבע זאת במקביל להמשך תפקידו כעוזר שר הביטחון, תפקיד אותו מילא עד יום מותו
ערב ראש השנה תשע"א, ספטמבר 2010.
האלוף טל נחשב כמחנך הדור ידוע במסירותו
לעבודה שהי תה תמיד מקצועית. הוא הכניס לפרויקט "המרכבה" שיטות עבודה ודיסיפלינות
חדשניות. לימד כיצד מבצעים ניסויים השוואתיים, כיצד משתמשים בטכנולוגיות השונות.
תמך בתהליך הטלסקופי עליו אמר כי "הייצור ימשיך את הפיתוח".
האלוף טל עטור
פרסים ובהם שני פרסי ביטחון ישראל, האחד בשנת 1961 והשני ב- 1972, עבור פיתוח גשר
הגלילים. בשנת 1997 זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בשנת 1996 זכה
למעמד בינלאומי כאשר נבחר, במוזיאון השריון בפורט נוקס שבארצות-הברית, כאחד מחמשת
מצביאי השריון הטובים בהיסטוריה. ספרו "ביטחון לאומי - מעטים מול רבים", בהוצאת
"דביר" ראה אור בשנת 1996.
הוכן בסיוע עמירה שחר.