שם: אסתר הרליץ
תאריך: 1921
השתתפה במלחמה: מלחמת העולם השנייה
חיל: (A.T.S - (Auxiliary Territorial Service
תאריך גיוס: יולי 1942
סוג שרות: התנדבות
אותות, עיטורים ומדליות: כוכב אפריקה, אות השרות במלחמת העולם השנייה בשרות הוד מלכותו.
תאריך שחרור מהצבא הבריטי: מרץ 1946
מחוויותיה של אסתר הרליץ – חיילת והקצינה ב-
A.T.S
מתוך ספרה של אסתר הרליץ "אסתר או לאן אישה יכולה להגיע בפרק
"דרישת שלום משולמית"
[...]
"מתחילת 1940 התנדבו מארץ ישראל לצבא הבריטי
כ- 30,000 איש. ההתגייסות לא הייתה דבר מובן מאליו. התנהל סביבה ויכוח האם כולם
צריכים להצטרף לצבא הבריטי במאבק נגד היטלר או מוטב שחלק יישארו בארץ שמא הגרמנים
יתקדמו ויגיעו עד שעריה...ביולי 1942 כשאני וחברותיי התגייסנו, אכן עמד הגנרל
הגרמני רומל באל-עלמיין".
גיוס הבנות העלה את כל השאלות הצפויות: האם הבנות
צריכות בכלל להתגייס, ואם יתגייסו, האם לא יצאו לתרבות רעה בצבא הבריטי, בקרב
החיילים הגויים? ...בכנס גיוס נשים, אני שעליתי בפעם הראשונה בחיי על במה ודיברתי
בפני קהל רב, אמרתי כך: "המלחמה נגד היטלר היא המלחמה שלנו, ומקומן של הבנות הוא
לצד הבנים". נשמענו בטוחות מאוד בצדקת דרכינו.
...לאחר חודש אימונים במחנה
צריפין, בפיקודן של כמה קצינות וסמלות בריטיות ו"פלשתינאיות", הוצבו רוב הבנות
במצרים ובמקומות שונים במסגרת "פיקוד המזרח התיכון". לגבי הבריטים, היינו אנחנו,
אנשי היישוב העברי ומעט ערבים שהתגייסו, פלשתינאים. ...מכל הבחינות היינו יחידה
מיוחדת במינה. אנחנו, הבנות, התעקשנו להדגיש את זהותנו הלאומית. כך למשל, למרות
שרובנו הבנו היטב את הנאמר לנו באנגלית, עמדנו על כך שכל פקודה תתורגם לעברית.
בבסיס האימונים היו בנות מכל הסוגים ומכל השכבות. היו צבריות צעירות, היו נשים
בוגרות שברחו מנישואים כושלים, והיו בנות צעירות שעלו לבדן בעליית הנוער, בעיקר
מגרמניה ומאוסטריה...היו גם אנאלפביתיות ועוזרות בית שמאסו בחייהן הקשים ...
חריפות הפערים בין בנות בעלות רקע שונה קהתה על רקע ההווי הצבאי החדש והזר
...חרדת המלחמה וקשיי היום-יום בצבא, שהתערבו במועקת הריחוק מהבית ...ובאחווה
הארצישראלית הנשית, כל אלה חישלו וליכדו אותנו...
הבנות לא החזיקו בנשק ולא למדו להשתמש בו, אבל עסקו במקצועות צבאיים שונים. הרוב
היו אפסנאיות, כיוון שהמזרח התיכון כולו היה בסיס אספקה עצום. אחרות היו פקידות,
עוזרות לאחיות, טלפניות ונהגות, שעשו דרך ארוכה ומפרכת, בשיירות ארוכות מאלכסנדריה
לחיפה דרך מדבר סיני. בנות לא מעטות היו נשקיות , ואחרות התמחו בתיקון רכב, כולל
טנקים...
אבל החיים המשותפים עם האנגלים גרמו לנו לא פעם שברון לב. בנות אחדות התאהבו
בבריטים והתנתקו לחלוטין... נשארתי שנה בבסיס האימונים בצריפין כמדריכת טירוניות,
ומדי חודש הגיעו לשם בנות חדשות. ...מי שאמרה לי "יש לך דרישת שלום משולמית", ידעתי
כי היא חברת ה'הגנה'. מי שאמרה "יש לך דרישת שלום חמה משולמית", ידעתי שצריך לשלוח
אותה לקורס נשקיות, כדי שתלמד את הנושא. מדובר בשולמית קלבנוב, מפקדת הבנות
ב'הגנה'. ארבע שנים וחצי הייתי בצבא הבריטי, ובמשך כל הזמן הזה הייתי 'משרתם של שני
אדונים'. האנגלים לא ידעו הכול, אבל אין ספק , שלא פעם הבינו מה פשר הפעילות
המיוחדת שלנו והעלימו ממנה עין...היינו גם חיילות נאמנות וגם חברות 'הגנה' מסורות,
כפופות לפקודת המלך ולהנהגה הציונית בעת ובעונה אחת.
...הקצינות הבריטיות
לימדו אותנו, הבנות מארץ ישראל, חוש מידה מהו. 'אתן הפלשתינאיות', הן אמרו לנו,
'לוקחות הכול ללב ברצינות מחרידה. הרפו את הלחץ. תנו חיוך, הפגינו קצת חוש
הומור..."
הבריטים, יש לציין, גייסו בנות לצבא לא רק כדי לבנות כוח עורף
טוב אלא גם מטעמים חברתיים. הם נהגו לערוך נשפי ריקודים וערבי הווי מעורבים, בנים
ובנות, והקפידו מאוד לא להחמיץ את טקס שתיית התה ב'פייב אוקלוק'. כשהייתי לקצינה
למדתי את פולחן מזיגת התה ...יום יום, בחמש אחר הצהרים בדיוק, מזגתי לתוך הספלים
חלב וסוכר, ורק אחר כך – תה כהה וחריף. גם זה שיעור שאין להקל בו ראש.
בשנת
1945, לקראת סוף המלחמה, החריף מאבק היישוב בבריטים...כשהגיעה הידיעה על כך, הודענו
שאנחנו מסרבות לקבל תשלום מהמלך. המפקדות הבריטיות השיבו על כך שסירוב לקבל משכורת
מהווה עבירה על פקודת המלך. החלטנו, אם כן, להתפטר מהצבא".
לגורל הצניעות ב- A.T.S
מתוך
פרוטוקול של פגישה בין הרב הראשי לישראל בתוך "חברי הועד להגנה על כבוד בת ישראל"
לבין נציגות הנשים בישוב ב- 9.6.1942 במחלקת הגיוס.
יוסף עוזיאל: "בקהל
מהלכות שמועות שונות על מצב שאינו כשורה בקרב החיילות...שמענו שיש חיילות שהוטל
עליהן להיות נהגות לקצינים. בנשף שהיה בסרפנד היו קטטות בין חיילם אנגלים לבין
חיילים יהודים על רקע של קנאה לחיילות יהודיות...היה מקרה של נשף שאליו הוזמנו
חיילות...הרבה מן החיילים האנגלים והחיילות היהודיות פרשו מתוך הנשף ויצאו זוגות
זוגות. שמענו על מקרים של חיילות שנכנסו להיריון בזמן השירות..."
גב'
גלעדי: "ידוע שחלק מאנשי היישוב עדיין לא מחוסנים די צרכם מבחינה מוסרית- לאומית
...צעירה בלתי מחוסנת כזו כשהיא יוצאת מפיקוח המשפחה ומהחברה ונכנסת לצבא – הנקל
להבין לידי מה עלולה בחורה כזו להגיע ...בקשתנו היא שתינתן לנו האפשרות להיות בתוך
העניינים... שתהיינה מפקחות בתוך חיל הנשים".
הדסה סמואל: "אני מחשיבה מאוד את
פגישתנו הנוכחית. מובן שלא נדון בעצם השאלה של גיוס נשים מבחינת ההתנגדות...לכך
השוררת בקרב חוגים שונים. זוהי בשבילנו הלכה עיקרית שהאישה, כמו הגבר, חייבת להשתתף
באופן שווה במלחמה נגד האויב ולמען העם וישראל".
נתוני רקע- התנדבות של נשות ארץ-ישראל לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה |
בזמן מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1939 – 1945, מנתה אוכלוסיית היישוב
היהודי בפלשתינה היא ארץ ישראל כ- 500,000 נפש. מתוכם כ - 4,000 נשים וכ- 30,000
גברים התנדבו לשרת בצבא הבריטי. בינואר 1942 נקראו הנשים להתנדב ליחידת הנשים
א.ט.ס. Auxiliary Territorial Serviceבמהלך המלחמה שירתו במסגרתו כ – 3,200 נשים
ארץ-ישראליות.
מאפריל 1943 התגייסו כ – 800 נשים גם לוו.א.פ. Women
Auxiliary Air Force של חיל התעופה המלכותי. הגיוס נעשה בהתנדבות
מקורות:
* אסתר, הרליץ, אסתר או לאן כבר אישה יכולה להגיע,
משרד הביטחון, 1994
* צביה, כהן (עורכת), התנדבנו לצבא הבריטי: חיילות
ארצישראליות במלחמת העולם השנייה, למשכל, 2005.
* תיקיה של אסתר הרליץ באוסף
"הלוחם היהודי"
* תצלומי A.T.S בתיקי האוסף.