החזית הסורית
מראשית ימי הקרבות בחזיתות המצרית והירדנית היו חילופי אש בגבול הסורי, שגלשו
לניסיון התקפה כושל מצדם ולהמטרת אש ארטילרית על יישובי הצפון. למרות ההתגרות הסורית
התנגד שר הביטחון משה דיין לפתוח חזית לחימה נוספת. הוא היה מוכן לאשר רק תוכנית
מינימום לכיבוש תל עזזיאת. הצעות אלוף פיקוד הצפון האלוף דוד אלעזר לתקוף את הסורים
נדחו על ידי שר הביטחון. בישיבת הממשלה שנערכה ב- 8 ביוני בערב עדיין התנגד שר
הביטחון לפעולה רבת הקף נגד הסורים, גם מחשש להתערבות הרוסים.
הלחימה בחזית
הסורית החלה רק ב- 9 ביוני, לאחר ששר הביטחון הסיר את התנגדותו כשהתברר שהמצרים
הסכימו להפסקת אש.
בקרבות הוכנסו תחת פיקוד אלוף פיקוד הצפון תחילה חטיבה מרחבית
2 (מח"ט: אל"מ יהודה גביש), חטיבה מרחבית 3 (מח"ט: סא"ל עמנואל שקד) לכיבוש אזור
גונן והמוצבים הקרובים לגבול, ולכיבוש רמת הגולן הוכנסו חטיבה 8 (מח"ט: אל"מ אברהם
מנדלר), חטיבה 1 גולני (מח"ט: אל"מ יונה אפרת), ואחריהן חטיבה 37 (מח"ט: אל"מ אורי
רום) וחטיבה 45. במהלך ה- 9 וה- 10 ביוני נכבשו המוצבים הסורים ושטחי רמת הגולן עד
קוניטרה.