עמ' 1-6
האלוף עוזי נרקיס מדבר על פעולות הטרור שהביאו להחלטה לצאת לפעולות תגמול. הפעולות מוצלחות אך לא פותרות את בעיית הטרור.
"...ואז היחידות השונות העוצבות השונות קיבלו פקודה, להתכונן למשל: חטיבת ירושלים דיברה אז על שיח אבדול- עזיז למרות שאני תמיד רעדתי מפעולות של אנשי מילואים פה על מקומות כאלה."
עמ' 6-8
התכניות האפשריות לכיבוש העיר וסדר כניסת הכוחות.
" בזמנו נתן בן גוריון הוראה כששאלנו אותו מה קורה אם חוסיין ייפול, הוא אמר חיזוק מעמדנו בירושלים...אם חוסיין מתדרדר, לוקחים את ירושלים."(עמ' 6)
"בעיר העתיקה יטפלו בנפרד, לא הייתה פקודה לכבוש את העיר העתיקה...בן גוריון רצה להימנע מהסתבכויות..." (עמ' 8)
עמ' 9
"יכול להיות שיגיעו, יכול להיות שלא יגיעו" – חוסר הודאות והאמון שאכן תפרוץ מלחמה.
"בכל מה שנודע ליחס שלנו, של מדינת ישראל לירדן היה מן יחס כזה, שאף פעם לא רצינו שהשלטון של חוסיין יפול, גם היום לא, ואנחנו היינו מוכנים לנקוט כלפיו בסלחנות יתרה..."
עמ' 10
ההחלטה על כיבוש הגדה המערבית תוך 72 שעות.
עמ' 11- 12
"הייתי בטוח שזה משחק של נאצר" מתחילים להתכונן למלחמה אך אף אחד לא מאמין שהיא באמת תתקיים.
עמ' 17
"..אני זוכר שחלק מהדיון הוא לא היה נוכח. היה צבי דינשטיין נוכח, מדוע אני זוכר את זה כל כך טוב, מכיוון שפעמים שאני קמתי לדבר, אני אמרתי כך: שאני חושב , שאין טעם ללכת רק על הרצועה, אני חושב שזה יגרום לנו יותר צרות מאשר טובות. אם כבר הולכים צריך ללכת ולעשות מה שצה"ל יכול לעשות, זאת אומרת בלי בעיות להגיע לתעלה, אבל אם יחליטו בסופו של דבר ללכת רק הרצועה צריך ללכת בצורה כזאת, מצפון לדרום ולגרש את כל הערבים..."
עמ' 23
חוסר האמון שחוסיין יעשה משהו באמת גדול ומשמעותי. "אם יהיה משהו בירושלים אז יאשימו אותי".
עמ' 26-31
דיון מטכ"ל ב-27 במאי, נרקיס מקריא את דבריו של לוי אשכול מאותה ישיבה, ושל המשתתפים הנוספים.
עמ' 35
נרקיס מספר איך חיים בר לב נעשה סגן הרמטכ"ל
עמ' 36
" אני התחלתי לעשות 'לובינג' למלחמה, כי הייתי מודאג מאד". פונה לסגן שר החינוך ומסביר לו איך חיל האוויר הישראלי יכול לחסל את חיל האוויר המצרי. בנוסף הוא פונה ליוסף שרון המשנה למנכ"ל שהיה חבר שקרוב של אשכול וביקש שישדל אותו לפתוח במלחמה.
עמ' 40
נשאלת השאלה מדוע שאלת כיבוש ירדן מתעוררת בשלב כל כך מאוחר במלחמה.
עמ' 46-50
מדבר על חלוקת הכוחות בארץ. פיקוד צפון יהיה נכון לכבוש את ג'נין וגב ההר, פיקוד מרכז יתמקד בפרוזדור ירושלים, רמאללה, הר חברון וניתוק ירושלים מיריחו. נרקיס מציין שאין שום הוראות ברורות לגבי העיר העתיקה.
מגיב גם על זה שנזכרו בירדן מאוחר.
ההתלבטות מאיזה כיוון לתקוף את ירושלים. מהפרוזדור או מכיוון חברון.
עמ' 68-69
על משבר האמון בין הצבא לממשלה. "בפעם הראשונה אני מרגיש כי קיימת סכנה לדמוקרטיה בישראל. מדוע? מפני שהצבא מגיע לרגע שהוא לא מאמין בהיגיון של החלטות הממשלה- ועל זה מוכרחים להתגבר".
עמ' 73
על כיבוש מבשרת והר הצופים
עמ' 74-75
על ההתלבטות של מפא"י בין משה דיין ליגאל אלון
עמ' 81
"אנחנו יוצאים לסיור הג"א עם טדי קולק. שם כולם מוחאים כפיים לרמטכ"ל. זה שבת, אנחנו באים לשכונות הדתיות- מוסררה וכו, ורואים את היהודים הדתיים ממלאים שקים ומבצרים מקלטים. זהו סיור יום שבת".
עמ' 89-90
הידיעות על כוחות עיראקיים שעלולים לבוא לתגבר את גזרת ירושלים
עמ' 94
"אני חושב שהצגתי לגבי בית הספר לשוטרים והתחברות להר הצופים עם גדוד צנחנים. זה הגיוני ומי ייתן לי גדוד צנחנים. הרי חטיבה 80 היתה באיזה מין סיוע כללי כזה. בעתודה, לא? לא התייחסו לזה ברצינות כי לא נתנו ממש כוחות".
עמ' 104
על כיבוש ביה"ס לשוטרים ועל התאום שהיא או לא עם המטכ"ל לגבי תכניות התקיפה
עמ' 106
על פרוץ המלחמה. "צלצלתי לאריק. תתייצב המלחמה פרצה".
עמ' 107
"הרמתי טלפון לטדי קולק ואמרתי לו: טדי זו מלחמה, הכל תקין, אתה עוד תהיה ראש עיריית ירושלים המאוחדת".
עמ' 108
על כיבוש לטרון
עמ' 118-119
על הפסקת האש בירושלים
עמ' 159-160
על כיבוש הר הצופים. "בראש שלי היה שיקול פוליטי"
עמ' 166
הצנחנים בדרך לירושלים
עמ' 178-182
השיחה הדרמטית עם מוטה גור. תכנון המתקפה לכיוון העיר העתיקה. "נכנס מוטה, כולו קרבי, חמוש כובע פלדה"
עמ' 183
"הוא רצה להיכנס עם זחל"מים לתוך העיר העתיקה, אני אמרתי לו שאם אני זוכר טוב לשער הורדוס אי אפשר להיכנס עם זחלמים וגם לא לשער שכם".
עמ' 187-188
על כיבוש ארמון הנציב. "אני: דאג שיתלו דגל לאומי על הארמון. יש לדאוג שאצל אנשי מוטה יהיו דגלים".
עמ' 212-216
התלבטויות לגבי שעת ה'ש'
עמ' 218
בינתיים הופיע הרב גורן, אני אומר לו: תכין שופר. והוא אומר: אתה תעשה היסטוריה, בדרום זה לא חשוב, העיקר העיר העתיקה והר הבית".
עמ' 221
כיבוש ביהס לשוטרים
עמ' 223
"המטכ"ל לא היה ער מספיק לעניין הפסקת האש האפשרית"
עמ' 240
"שר הביטחון וראש הממשלה עוד לא החליטו. האם יורדים לבקרעה וטובלים את הרגליים בירדן, או לא"
עמ' 249-254
על ההנחיה לא להיכנס לעיר העתיקה
עמ' 255
על הסיור לפני הפריצה לעיר העתיקה
עמ' 258-261
סיור משה דיין בירושלים. "אתה עולה למעלה. אתה רואה את הר הבית ואת הכיפה הפנטסטית הזאת"
עמ' 262-263
על השיחה עם משה דיין. "אמרתי לו משה צריך להיכנס לעיר העתיקה, הוא אמר בשום אופן לא".
"הוא היה נפעם. פניו קרנו, החלטתי לנצל מצב רוח זה בנוסף למעמד המרומם ואמרתי: משה, מה בדבר העיר העתיקה?, הוא פסק: לא. לאחר מכן הסתבר שאותה שעה טרם התקבלה החלטה מדינית בממשלה להיכנס לעיר העתיקה".
עמ' 264
"דיין לא רצה לרדת ליריחו, מי יודע אולי הוא צדק? מה היה קורה אילו מדינת ישראל היתה נשארת על גב ההר והערבים היו למטה. אז לא היה לנו ירדן... והיו לנו צרות צרורות, אז יותר טוב כך".
עמ' 286
הפקודה לסגור את ירושלים ולהיכנס לעיר העתיקה
עמ' 292
"אני הערתי את מוטה משינה. מוטה קפץ לאלחוט ואמר: "בסדר גמור, מיד פועלים".
עמ' 296
"חיים אומר: להיכנס לעיר העתיקה, אבל בשכל. יש לחץ כבד על הפסקת אש, אנחנו כבר בתעלה, המצרים מנותקים. שלא ייווצר מצב שלעיר העתיקה תהיה מובלעת כמו הר הצופים".
עמ' 300
"הקשר של מוטה מודיע ב9:50: נגמרה הפגזת הרובע המוסלמי, נכנסים לשער האריות".
עמ' 301
על הכניסה דרך שער האריות לעיר העתיקה
"הגענו לפינת הרחוב של שער האריות, בדרך תפסתי את הרב גורן, הצעתי לו טרמפ. הוא סרב, הוא רץ ברגל, כאשר ספר התורה היה בשמאלו והשופר בימינו, עם רגליים מדדות".
עמ' 306
על ביקור רה"מ בעיר העתיקה ועל הצילום שמארגן לעצמו שר הביטחון
עמ' 307
"הגענו, עלינו, היה ביקור בתוך המסגד. אח"כ בכותל דיין דוחף את הפתק "לוא יהא שלום על ישראל". נותן לי הוראה לפתוח פיזית את שערי העיר העתיקה ולסגור אותם רק בשמירה של חיילים כדי שלא תהיה תנועה חופשית".