מי שלא ראה שמחת יציאת מצרים של 74 לא ראה שמחה מימיו
הסכם הפרדת
הכוחות בין ישראל למצרים, שנחתם לאחר מלחמת יום הכיפורים, בקילומטר ה- 101, כלל
בעיקרו נסיגה של כוחות צה"ל אשר ישבו ממערב לתעלת סואץ, מהקווים אליהם הגיעו בסוף
המלחמה. הכוחות נערכו בסיני בקו חדש, במרחק 20 קילומטרים ממזרח לתעלה. ברצועה של כ-
10 קילומטרים ממזרח לתעלה הותרה פרישת כוחות מצריים מוגבלים – שלושה גדודי חי"ר,
וגדוד ארטילריה קצרת טווח. באיזור שבו נערך צה"ל, הותר לו להחזיק מספר זהה של
חיילים ואמל"ח. בין הכוחות הישראלים לכוחות המצריים הוצב כוח חירום של האו"ם. בהסכם
נקבע, כי שני הצדדים מגדירים אותו כצעד ראשון לקראת שלום בין הצדדים.
לרגע
נשכחה המלחמה שלא מזמן הסתיימה, ועלו חיוכים על פנים מאובקות. בסיסמאות ברוח
"הגששים", שקישטו בגאון כל נגמ"ש וג'יפ, עם פרחים בקנה ודגלים בצריח, עזבו הצנחנים,
השריונרים ושאר כוחות צה"ל את אדמת אפריקה, שלא ראו בה את ביתם. כך נסתיימה לה
אפיזודה נוספת בהיסטוריה של המדינה.
צלמי "במחנה", והכתב הצעיר אמיר אורן,
ליוו את כוחות צה"ל ביום האחרון לשהותם בתעלה. הצלמים הנציחו רגעי שמחה והתרגשות
רבה של יום אליו התכוננו הכוחות זה מכבר – לשוב הביתה בשלום.
בתערוכה מבחר
תמונות מרגשות וקטעים מתוך רשמיו של אמיר אורן כפי שהעלה בכתבה על הפינוי, בעיתון
חיילי צה"ל "במחנה", 24 בפברואר 1974.
אם הכרתם או זיהיתם מי מהמשתתפים אתם
מוזמנים לכתוב לנו.