בפוסט הנוכחי נטפל בסוגיה של הקשרים שבין הארגון הצבאי הלאומי לבין ה-CID.
פעמים לא מעטות עלו השערות שונות על עצם הקשרים בין שני הגופים, אשר מטבע הדברים אמורים להיות עוינים זה את זה עד לרמה של רדיפה, מאסר, אלימות וכדומה. ולא בכדי, כי אנשי האצ"ל היוו את הצד המאיים של ארגוני המחתרת בארץ ישראל בתקופה זו של סתיו 1942; תקופה בה ירד כוחה של 'קבוצת שטרן'. אותה קבוצה אשר התלכדה מאחורי אברהם שטרן, התפלגה מאצ"ל בקיץ 1940 ופעלה באגרסיביות כנגד נוכחות השלטון הבריטי בארץ ישראל. זאת למרות השתוללותה של מלחמת העולם השנייה, על מאורעותיה הנוראיים.
כתוצאה מירידת כוחה של קבוצת שטרן, עם מעצר רבים מחבריה ועם רצח אברהם שטרן עצמו בפברואר 1942, הופנה המבט פעם נוספת לעבר הארגון הצבאי הלאומי, אשר אנשיו, בהשפעתו של המנהיג המנוח זאב ז'בוטינסקי, עצרו את מאבקם האלים בבריטים מה-1 בספטמבר 1939. מועד פרוץ מלחמת העולם השנייה סימל את השינוי הגדול שחל בהתנהלות אצ"ל מול הבריטים: לא עוד אלימות כלפי הבריטים, אלא התמקדות במאבק פוליטי וחברתי- עצרות, כרוזים, מאמרים ונאומים. מדברים, ולא יורים.
בסתיו 1942 נמצא הממשל הבריטי בזירת המזרח התיכון תחת לחץ מסיבי של כוחות הציר בצפון אפריקה בואכה מצרים. הצבאות נערכו למאבק המכריע ביניהם, וזה היה מועד טוב לברר מה מתרחש בתוככי אצ"ל.
המזכיר הראשי של ממשלת ארץ ישראל רוברט סקוט, קיבל דו"ח של השירות החשאיX.2 מ-1 בספטמבר ובו נאמר כי חברים מ'קבוצת שטרן' חוזרים לאצ"ל, וכן כי חלו שינויים בקו הפוליטי של אצ"ל בהתייחס לקו הרשמי של התנועה הרביזיוניסטית. והחשוב מכול - השירות החשאי מסר למזכיר הראשי את שמו של האיש העומד בראש הארגון וכינה אותו בשם רזניק.
ב-26 בספטמבר הועברה הפניה לריצ'ארד קטלינג, ראש המדור היהודי ב-CID על מנת שיבחן את הדו"ח וינסה לתת הסברים ותשובות לשאלות המזכירות הראשית. לדברי קטלינג, המופיעים בתיק 388 בחטיבה 47 בארכיון ההגנה [דפים 867-866], הדו"ח של X.2 אינו מדייק ואינו נכון.
לכן החליט מפכ"ל המשטרה אלן סונדרס להורות ל-CID לבחון את מצב העניינים באופן בלתי אמצעי. האיש שנבחר למטרות אלו היה ריצ'ארד קטלינג עצמו. הוא היה מעורה, מקושר ומחובר לאנשי אצ"ל ולמקורביהם. כך הצליח קטלינג לארגן לעצמו מפגש עם איש מצמרת הארגון, בשישי באוקטובר 1942. הדו"ח של קטלניג על המפגש מצורף בשני הדפים הסרוקים של עמודים 868 ו-869.
הדיווח של קטלינג מדבר בעד עצמו. האיש אכן נפגש עם מנהיג אצ"ל בדירה ברמת גן. בפגישה נכחו: קטלינג, מתורגמן ומנהיג האצ"ל. איש הקשר של קטלינג, שאנו יודעים את זהותו ממקור אחר, היה דוד רוזנטל. הלה נשאר בחדר סמוך יחד עם שלושה מאנשי אצ"ל, אחד מהם היה חמוש באקדח. קטלינג ציין כי לא הובל למקום עם עיניים קשורות.
השיחה הייתה חופשית לגמרי ונראה ממהלכה כי האצ"ל אכן רצה להציג את עצמו בפני הבריטים באופן בלתי-אמצעי. השאלות היו ברורות ופשוטות: מי מנהיג את האצ"ל כעת, לאחר מות רזיאל. [דוד רזיאל מנהיג האצ"ל, נספה בעיראק במאי 1941, עת פעל במסגרת צבאית בריטית]; מהן המסגרות המבצעיות של הארגון? תאים, מחלקות וכדומה; מהן המסגרות האזוריות והארציות. נושא אחר שעלה בשיחה, נקשר לשמועות שאצ"ל פעל נגד הגיוס של מתנדבים יהודיים לצבא הבריטי. בתשובה נאמר לקטלינג כי אנשי אצ"ל פועלים בזירות רבות למען המאמץ המלחמתי, כולל בבלקן. קטלינג נשאל על מעצר חברי הארגון והשיב, כי נעשים מאמצים לשחרר את החפים מפשע. בתשובה לשאלה נאמר כי אצ"ל ו'קבוצת שטרן' אינם קשורים האחד לשני ויכולים לכן להיחשב כאויבים. עם סיום השיחה הוסע ריצארד קטלינג חזרה לרחוב חברון בתל-אביב.
כשבוע לאחר הפגישה והדו"ח אודותיה, הועבר הדיווח גם למזכירות הממשלה אל רוברט סקוט, עם חתימת המפכ"ל אלן סונדרס, אשר אישר כי המפגש אכן נערך בהסכמתו ובידיעתו. (דף 870).
בסיכומו של עניין, ריצ'ארד קטלינג אכן נפגש עם מנהיג האצ"ל באותם הימים, יעקב מרידור. יש על כך אסמכתאות ממקורות נוספים, כולל ראיון עם קטלינג במועד מאוחר יותר, ספרו של דוד רוזנטל "בשירות המדינה" וספרו של יעקב מרידור "ארוכה הדרך לחירות". עצם המפגש היה חשוב ביותר וניתן להשוותו למפגש דמיוני בין ראש האגף הערבי בשירות הביטחון לבין מנהיג הפת"ח.
הדפים המצורפים מראים באופן יפה ובהיר את התנהלות השיחה: השאלות והתשובות, ההבהרות של שני הצדדים וההסכמה לא לעסוק בנושאים לא קשורים. כאשר נשאל מרידור, למשל, על מהות היחסים עם התנועה הרביזיוניסטית, השיב כי זה נושא פנימי, וכאשר, מצד שני, נשאל קטלינג על התחזקות הקומוניזם בזירה, השיב כי אינו מכיר את הנעשה מחוץ לפלסטין. פגישה נוספת, מתוארכת, נתקיימה עוד קודם לכן ב-7 בדצמבר 1947, במתכונת דומה.
כתב: ד"ר אלדד חרובי
ערכה: נטלי שוחט
תאריך פרסום: 12/03/2014