בכ"ט בסיון תר"פ, 15 ביוני 1920, החליטה ועידת מפלגת 'אחדות העבודה', שהתכנסה בחוות כנרת, על מתן ייפוי כוח 'לועד שנבחר ב"שומר" [ארגון "השומר"] לגשת – בקשר עם הועד הפועל של א'ה [אחדות העבודה] – לארגון הסתדרות הגנה'. החלטה זו מציינת את הקמת 'ההגנה', כוח המגן העיקרי של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט, שעל בסיסו הוקם צבא הגנה לישראל בתש"ח, בעיצומה של מלחמת העצמאות.
העמוד השני של החלטות ועידת 'אחדות העבודה' בכנרת, כנראה בכתב ידו של משה שרתוק (שרת), ובראשו הסעיף הנוגע ל'הגנה'
נוסח החלטות הוועידה שפורסם בשבועון 'אחדות העבודה' קונטרס בט' בתמוז תר"פ (25 ביוני 1920). סעיף 3 הוקדש ל'הגנה'
חברי הוועידה יכלו לבחור באפשרויות אחרות להגנת היישוב. האחת הייתה להסתמך על ארגון 'השומר'. 'השומר' הוקם ב-1909 בידי קבוצה מצומצמת של אנשי העלייה השנייה, בהם ישראל שוחט, ישראל גלעדי ומנדל פורטוגלי שעמדו בראשו, וכן מניה שוחט (אשתו של ישראל), יצחק בן-צבי ורעייתו לעתיד רחל ינאית, שמואל הפטר, צבי נדב, יחזקאל חנקין, מרדכי יגאל, נח סונין ואחרים. 'השומר' נועד בראש ובראשונה לשמש ארגון שמירה על שדותיהן ורכושן של המושבות העבריות החדשות בארץ, שעד להקמתו הסתמכו על שמירה ערבית ועל מתן דמי חסות לתקיפים ערבים בסביבתן. בשיא הצלחתו, ב-1912, היה 'השומר' אחראי על שמירת מושבות הגליל התחתון וכן חדרה, ראשון לציון, רחובות ובאר יעקב, וקיבל פניות לשמירה ממטולה, נס ציונה וגדרה. מייסדי 'השומר' אמנם ייעדו אותו להיות ארגון הגנה ארצי, אך במתכונת אליטיסטית, תוך בחירה קפדנית של חבריו, שמירה על חשאיות כלפי השלטונות העות'מניים ועל חשאיות ועצמאות כלפי מוסדות התנועה הציונית ואף ביחס למפלגת 'פועלי ציון' בארץ, שעִמה נמנה חלק מאנשיו.
אחדים מחברי 'השומר' ובני משפחותיהם עם דגל הארגון, הנושא את ססמתו "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום' – הפזמון החוזר בשירו של יעקב כהן 'קמנו, שבנו', הידוע גם כ'שיר הבריונים'. עומדת שלישית משמאל רחל ינאית בן-צבי, מימינה מרדכי יגאל ומשמאלה נח סונין
ישראל גלעדי (ראשון מימין) ומנדל פורטוגלי (עומד במרכז), שניים מהשלישייה שהנהיגה את 'השומר'. עוד מצולמים חברי הארגון יצחק נדב (שני מימין), מרדכי יגאל (שני משמאל) ומאיר ספקטור (ראשון משמאל). פורטוגלי נהרג מפליטת כדור מאקדחו ב-1916 וגלעדי מת משפעת ב-1918
אנשי 'השומר' בלבוש וחימוש אופייניים. במרכז ישראל שוחט
במלחמת העולם הראשונה הוגלו מן הארץ חלק מאנשי 'השומר', בהם מנהיגו ישראל שוחט, ועקב כך, ובשל הגברת הפיקוח הביטחוני של השלטונות העות'מניים וקשיי המושבות לממן את השמירה, צומצמה פעילותו בהדרגה ונפסקה ב-1916. לאחר השלמת הכיבוש הבריטי של הארץ ב-1918 שבו גולי 'השומר' לכאן ופעילות הארגון חודשה, אך מספר אנשיו נותר קטן יחסית, פחות ממאה, ומנהיגותו הוותיקה העדיפה את מתכונת הפעילות הקודמת. לעומתם ניסו אליהו גולומב ודב הוז, חברים חדשים בארגון שנמנו עם חיילי הגדוד הארצישראלי בגדודים העבריים בצבא הבריטי, ויצחק טבנקין, חבר 'השומר' ואיש 'אחדות העבודה', להביא להרחבת שורותיו של 'השומר' ולעשותו לארגון הגנה עממי, הנתון למרות ציבורית.
אליהו גולומב במחנה הגדוד העברי בסרפנד
עקב חוסר ההסכמה על המשך דרכו של 'השומר' החליט כינוס מיוחד של חברי הארגון שנועד במאי 1920 לפרק אותו ולהעביר את ההחלטה בנוגע לעתיד הגנת היישוב למפלגת 'אחדות העבודה'. 'אחדות העבודה' קמה ב-1919 כאיחוד של מפלגת 'פועלי ציון' בארץ עם קבוצות פועלים 'בלתי מפלגתיים', חברי הסתדרויות הפועלים החקלאים ביהודה, בשומרון ובגליל. בראשה עמדו דוד בן-גוריון, יצחק טבנקין, ברל כצנלסון ויצחק בן-צבי.
האפשרות השנייה שוועידת 'אחדות העבודה' יכלה להעדיף הייתה הסתמכות על הגדודים העבריים. ראשיתם של הגדודים הייתה ב'גדוד הפרדות של ציון' (Zion Mule Corps) הידוע יותר בשמו הבלתי פורמלי 'גדוד נהגי הפרדות'. הגדוד הוקם ב-1915 במצרים, בעיקר על בסיס צעירים מן היישוב שהוגלו מהארץ בידי השלטונות העות'מניים, ושולב בצבא הבריטי. למפקדו מונה קצין אירי פרו-ציוני, קולונל ג'ון הנרי פטרסון (Patterson). האדם שבשמו במיוחד נקשרה היוזמה להקמת גדוד זה וגדודים עבריים נוספים בצבא הבריטי היה זאב ז'בוטינסקי.
זאב ז'בוטינסקי במדי 'גדוד 38 של קלעי המלך'
ז'בוטינסקי, עיתונאי וסופר יהודי צעיר מרוסיה שהגיע למצרים לסיקור גולי ארץ ישראל שם, נעשה תוך שנים אחדות ל'כוכב עולה' בתנועה הציונית ולפעיל מרכזי, יצירתי, כריזמטי ואנרגטי בכל הנוגע לענייני הביטחון ביישוב. הוא יזם וקידם את הקמת 'גדוד הפרדות של ציון' מתוך ראִייה כי גדוד זה וגדודים עבריים נוספים שיוקמו במסגרת הצבא הבריטי בזמן המלחמה ישמשו בסיס לכוח צבאי יהודי לגלי שיפעל בהמשך בארץ ישראל. לצדו השתתפו בהקמת הגדוד יוסף טרומפלדור ופנחס רוטנברג, והם נעזרו בד"ר חיים וייצמן, מראשי ציוני בריטניה, שהיה בעל קשרים בצמרת השלטון הבריטי. טרומפלדור, קצין מעוטר בצבא הצאר הרוסי ממלחמת רוסיה יפאן בתחילת המאה, שבה איבד את ידו השמאלית, ואחר כך חבר הקומונה החקלאית בחוות מגדל ופועל חקלאי בדגניה א', היה המפקד היהודי הבכיר ב'גדוד הפרדות של ציון'.
יוסף טרומפלדור בעת שירותו ב'גדוד הפרדות של ציון'
'גדוד הפרדות של ציון', שהשתתף במערכת גליפולי (אפריל 1915 – ינואר 1916), פורק לאחריה, אך בשנים 1918-1917 הוקמו שלושה גדודים עבריים נוספים בצבא הבריטי. הגדוד הראשון היה 'גדוד 38 של קלעי המלך' (38th Battalion of the Royal Fusiliers) שהוקם בלונדון ועיקר אנשיו היו מהגרים יהודים רוסים באנגליה. הגדוד השני היה 'גדוד 39 של קלעי המלך' שאורגן בארה"ב והתבסס בעיקר על צעירים יהודים מצפון אמריקה וארגנטינה, וכן על גולים מארץ ישראל, בהם מנהיגי מפלגת 'פועלי ציון' בארץ דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי. הגדוד השלישי היה 'גדוד 40 של קלעי המלך', שגויס בארץ ישראל לאחר הכיבוש הבריטי ועם אנשיו נמנו בוגרי הגימנסיות העבריות, פרחי הוראה, אנשי 'השומר', בני המושבות ואף צעירים מן 'היישוב הישן', בהם תלמידי ישיבות מירושלים.
חיילים מ'גדוד 38 של קלעי המלך' בתקופת אימוניו בווינצ'סטר, אנגליה
חיילים מ'גדוד 39 של קלעי המלך' בתל אביב
רק גדוד 38 הספיק להשתתף באופן פעיל בכיבוש ארץ ישראל, ושלושת הגדודים שימשו אחר כך חיל מצב בה. בשיא כוחם הם מנו כ-5,000 איש, קרוב לחמישית מחיל המצב הבריטי בארץ. אנשיהם שימשו במשימות ביטחון שוטף, בשמירה על מסילות ברזל ודרכים, על מחנות צבא ומחסני ציוד צבאי, ובתחילה אף נשלחו להגנת יישובים יהודיים שהיו נתונים לסכנת התקפה מצד כנופיות שודדים ערבים. אלא שהתגברות הרגישות בקֶרב שלטונות הצבא הבריטי להתנגדותם של ערביי הארץ לפעילות הגדודים העבריים ולעצם נוכחותם כאן הביאה לשליחתם לאימונים במצרים, למשימות בספָר ארץ ישראל ולהטלת הגבלות עליהם: בין היתר נמנעה הצבתם לא רק ביישובים ערביים ומעורבים אלא גם ביישובים יהודיים מותקפים, והוגבר הפיקוח על אנשיהם אף בזמן חופשה. הדבר הביא לפגיעה קשה במורל החיילים ולהעדפת רבים מהם להשתחרר מן הצבא.
חיילים מ'גדוד 40 של קלעי המלך' (הגדוד הארצישראלי). כורע משמאל בשורה התחתונה אליהו גולומב
ב-1919 נותר פעיל רק הגדוד הארצישראלי, שנקרא עתה 'הגדוד הראשון ליהודה', ואליו צורפו שרידי שני הגדודים האחרים. גדוד זה קטן בהדרגה ומנה בתחילת 1920 רק כ-400 איש. הבריטים ביקשו לפרק גם אותו, ורק תודות למאמציו של וייצמן, עתה ראש 'ועד הצירים לארץ ישראל' (משלחת מטעם ההסתדרות הציונית, ששימשה גוף מקשר עם הממשל הצבאי הבריטי בארץ לקראת יישום הצהרת בלפור), הוארכה פעילותו מדי חודש, ולאחרונה עד יולי 1920, אולם עתידו מעבר למועד זה נראה מוטל בספק.
גרשון פליישר, מחיילי 'הגדוד הראשון ליהודה'. על כובעו סמל הגדוד – מנורת שבעת הקנים
הפגיעה המתמדת במעמדו של הגדוד באה לידי ביטוי חריף ב'מאורעות תר"ף', באביב 1920, כאשר הממשל הצבאי הבריטי אסר על אנשי הגדוד לצאת ממחנהו בסרפנד ולסייע ליישובים היהודיים המותקפים.
אפשרות נוספת להגנת היישוב שוועידת 'אחדות העבודה' יכלה להביא בחשבון הייתה הסתמכות על משטרת ארץ ישראל שהחלה להתארגן תחת השלטון הצבאי הבריטי, אולם בשלב זה נמנו עם כוחותיה קצת למעלה ממאה וחמישים יהודים, חלקם בתפקידים מנהליים, והייתה בה לכל היותר הבטחה לעתיד אך לא פיתרון להווה.
אפשרות רביעית הייתה שכל יישוב יהודי ידאג באופן עצמאי להגנתו. כך העדיפו רבים מאיכרי המושבות, שביקרו בעבר את אנשי 'השומר' בעקבות מעשים שנראו להם כהפגנת כוח מיותרת ומזיקה כלפי שכניהם הערבים.
אף כי בסופו של דבר עיקר המשקל בהחלטות ועידת 'אחדות העבודה' הונח על הקמת 'הסתדרות הגנה' ארצית, לא נזנחה האפשרות 'הלגיוניסטית', כלומר התבססות גם על הגדודים העבריים ככוח מגן. כך, בהחלטה נפרדת קבעה הוועידה כי היא 'רואה צ[ו]רך לאומי ממדרגה ראשונה ביצירת גדודי-הגנה עברים ודורשת מבאי-כח אחדות העבודה בלונדון לעבוד במרץ לשם גיוס חדש [לגדודים]'.
נוסח החלטות ועידת 'אחדות העבודה' בקונטרס, ובו סעיף 5 הנוגע לגדודים העבריים
הרקע המיידי לדיונה ולהחלטותיה של ועידת 'אחדות העבודה' בנושא הגנת היישוב היו 'מאורעות תר"ף', שבהם הותקפה תל חי בי"א באדר (1 במרס 1920) בידי בדואים מנאמני האמיר פייצל, שליטה של סוריה – התקפה שבה נהרגו שישה מן המגינים, בהם יוסף טרומפלדור ששימש מפקד הנקודה – ופונתה, ולאחריה פונו גם כפר גלעדי ומטולה, שני היישובים העבריים הנותרים ב'פינת הצפון' (הכינוי שניתן בזמנו לאזור הנקרא כיום 'אצבע הגליל'). בשבועות הבאים הותקפו יישובים נוספים בגליל ובעמק הירדן.
תל חי בתצלום אוויר
עמוד השער של קונטרס מיום כ"ב באדר תר"פ (12 במרס 1920) ובו שמותיהם של ששת חללי ההתקפה על תל חי בי"א באדר ושניים מאנשי הנקודה, שניאור שפושניק ואהרן שר, שנפלו לפני כן
כחודש אחר כך, ב-4 באפריל, יום א', היום הראשון של חול המועד פסח וזמן חגיגות אל-נבי מוסא, התקיפו המוני ערבים את יהודי העיר העתיקה ושכונות יהודיות בעיר החדשה. בעיר החדשה עמד זאב ז'בוטינסקי בראש ועד הגנה שאִרגן מבעוד מועד כוח להגנה עצמית ופיזר אותו בשכונות השונות. המגינים, שאליהם הצטרפו אחדים מאנשי 'הגדוד הראשון ליהודה' שהגיעו לעיר לקראת המהומות הצפויות, הדפו את התוקפים תוך שימוש במעט רובים ואקדחים שהיו בידיהם. לעומת זאת בעיר העתיקה, שם סמך ז'בוטינסקי על הגנת הצבא הבריטי ונמנע מלשלוח אנשי מגן – הוא הניח כי הבריטים לא יתירו מעשי אלימות בעיר הקודש – השתוללו הערבים ללא מענה מהיר ויעיל של הצבא, הרגו שישה יהודים, פצעו כמאתיים, אנסו נשים ושרפו בתי כנסת, בטרם התעשתו השלטונות ודיכאו את הפורעים. ז'בוטינסקי עצמו נאסר בתואנה שהחזיק ברשותו נשק בלתי חוקי, ומלבדו נאסרו עוד 19 מאנשיו. גם חלק מן התוקפים הערבים הושם במעצר.
תצלום פנורמי של הרובע היהודי בירושלים העתיקה (1937)
זאב ז'בוטינסקי (יושב במרכז) וחלק מאסירי ההתארגנות להגנה עצמית בירושלים, בכלא עכו. ז'בוטינסקי נידון בבית משפט צבאי בריטי ל-15 שנות מאסר עם עבודת פרך. לאחר מאבק ציבורי ביישוב ובחו"ל הומתק גזר דינו לשנת מאסר אחת, ובעקבות החנינה הכללית לאסירי ה'מאורעות', הערבים והיהודים כאחד, שהעניק הנציב העליון בממשל האזרחי הבריטי החדש בארץ הרברט סמואל, שוחרר גם ז'בוטינסקי מכלאו ביולי 1920
חודשים אחדים לפני ועידת 'אחדות העבודה' בכנרת נעשו שני ניסיונות להקים ארגון הגנה ארצי. ב-10 בינואר 1920 הוקם 'ועד מתחיל' לשם כך, בהשתתפות נציגים מארגון 'השומר', מן 'הגדוד הראשון ליהודה', מ'אחדות העבודה' וממפלגת 'הפועל הצעיר', שאליהם צורף גם טרומפלדור. נראה כי כוונת הוועד הייתה להקים ארגון הגנה פדרטיבי שיתבסס על ועדי הגנה מקומיים שהחלו להתארגן ביישובים העבריים הכפריים ובערים לאחר הכיבוש הבריטי. הניסיון השני החל ביזמת 'ועד הצירים', שהטיל על ז'בוטינסקי להקים ועד הגנה כלל-יישובי. בישיבה הראשונה של ועד זה, שהתקיימה בסוף פברואר 1920, השתתפו בנוסף לז'בוטינסקי גם פנחס רוטנברג, רחל ינאית בן-צבי, אליהו גולומב ודב הוז, ומשה סמילנסקי, חקלאי וסופר, מן הבולטים באישי הציבור של המושבות, שהתגייס לגדוד הארצישראלי בגיל 44. שני ניסיונות אלה לא הגיעו לכלל מימוש עד התכנסות ועידת 'אחדות העבודה' ביוני: בפני 'הוועד המתחיל' עמד למכשול העימות בין הדוקטרינה המצמצמת של נציגי 'השומר' לזו המרחיבה של נציגי הגדוד, ועבודתו של ועד ההגנה מטעם 'ועד הצירים' נפגעה קשות עקב מאסרו של ז'בוטינסקי בתחילת אפריל.
כחלק מן ההחלטה בדבר ארגון 'הסתדרות ההגנה' קבעה ועידת 'אחדות העבודה' כי על כל חברי המפלגה 'להענות במשמעת מוחלטת' לדרישות המתחייבות מכך. עוד נקבע כי 'ההגנה' צריכה להיות 'מאורגנת כך, שהיא תהיה כ[ו]לה ברשות המשתתפים בה, ותשאוף להכניס אל תוכה כל איש מוכשר לעבודות-ההגנה ומקבל על עצמו את עולן'. היה בכך שילוב או מיצוע בין עמדת ותיקי 'השומר', שהעדיפו שאנשי הביטחון יהיו אחראים לענייני הביטחון וכי רק אנשים מתאימים יתקבלו לעבודת הביטחון ביישוב, לבין גישת גולומב, הוז וראשי 'אחדות העבודה' שטענו בזכות אחריות ומרות ציבורית על ארגון ההגנה הכלל-ארצי ופתיחת שורותיו למתנדבים בעלי הכרה מקרב הציבור היישובי הרחב.
חוות כנרת, מקום כינוסה של ועידת 'אחדות העבודה' ביוני 1920
'ההגנה' אמנם הוקמה כארגון הגנה כלל-יישובי, אך בידי מפלגה – לא בידי ההסתדרות הציונית, ההנהגה הרשמית של התנועה הציונית ושל היישוב החדש בארץ. בשלב זה ההנהגה הציונית אמנם כבר התפכחה מן הרעיון שהגדודים העבריים ישמשו גרעין לכוח מגן לגלי של היישוב, אך חששה כי למעורבותה בארגון הגנה מחתרתי יהיו השלכות שליליות על הגשמת הצהרת בלפור בידי בריטניה. לאור ההבנה כי 'ההגנה' זקוקה לחסות ופיקוח ציבוריים רחבים יותר ולתקציב גדול יותר ממה שיכלה לספק לה 'אחדות העבודה', ולאחר מאמצי שכנוע לא קלים, קיבלה על עצמה 'הסתדרות העובדים העברים בארץ ישראל' את האחריות על הארגון עם ייסודה בדצמבר 1920. רק בעקבות 'מאורעות תרפ"ט [1929]' שהעצימו את ההכרה בנחיצותו, פיתוחו וביסוסו של כוח מגן עברי כלל-ארצי ומחתרתי, קיבלו המוסדות הנבחרים של התנועה הציונית והיישוב את האחריות על 'ההגנה', והארגון סר מעתה למרותם של הסוכנות היהודית – הזרוע הביצועית של ההסתדרות הציונית – ושל הוועד הלאומי, הרשות המבצעת של אסיפת הנבחרים ביישוב.
הערה: הציטוטים מן המקורות נמסרו כלשונם למעט הוספת אִמות קריאה; הוספות על הכתוב והנהרות שלו ניתנו בסוגריים מרובעים [ ]. התצלומים ויתר התיעוד הסרוק המוצג כאן שמורים בארכיון לתולדות 'ההגנה' בתל אביב. התצלומים נסרקו בידי גואל אמיר מארכיון צה"ל ומערכת הביטחון בתל השומר.
כתב: שמרי סלומון, הארכיון לתולדות 'ההגנה'
תאריך פרסום: 15/06/2015