'פְּלַגוֹת הלילה המיוחדות', או בשמן המקורי Special Night Squads (SNS), הוקמו בארץ בקיץ 1938. השימוש בשם המקראי 'פְּלַגה' ('פְּלַגוֹת ראובן' בשירת דבורה: שופטים ה, פסוקים טו, טז) כתרגום ל-Squad נבע מגודלו הבלתי קבוע של כוח זה, שבמקרה שלפנינו היה קטן מפלוגה אך גדול מכיתה וקרוב יותר למחלקה.
יוזם הפּלגות ומפקדן הראשון היה אורד צ'ארלס וינגייט (1944-1903), ששימש באותה עת קצין מודיעין בדרגת קפטן (סרן) במִפקדת הצבא הבריטי בפלשתינה ועבר הירדן, שהייתה ממוקמת בירושלים. לווינגייט הייתה זיקה עמוקה לתנ"ך ולארץ הקודש, שראשיתה בחינוכו בבית הוריו, נוצרים אדוקים חברי הכת האוונגליסטית 'אחוות פלימות' (Plymuth Brethren), זיקה שעמדה בבסיס אהדתו העַזה לציונות.
אורד צ'רלס וינגייט
וינגייט הצליח לשכנע גורמים בצבא הבריטי להקים את הפּלגות לצורך אבטחת קו צינור הנפט כרכוך-חיפה של חברת הנפט העירקית לאורך התוואי שלו בעמק בית שאן, בגליל התחתון ובעמק יזרעאל, ואף לשלב בהן נוטרים עברים. הצינור חוּבּל אז כמעט מדי לילה בידי 'חבורות חמושות' ערביות פלסטיניות (בערבית: פַצַאאִל מֻסַלַחַה – הכינוי ששימש לציונן בקרב ערביי הארץ; ביישוב היהודי הן כונו 'כנופיות'), כחלק מפעולות 'המרד הערבי' או 'מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט' (1939-1936). וינגייט השיג גם את הסכמתן של המחלקה המדינית בסוכנות היהודית ושל 'ההגנה' להקצות לפּלגות קבוצה נבחרת של חברי הארגון.
בשלוש הפּלגות שהוקמו בהדרגה ביוני-אוגוסט 1938 שירתו כ-150-135 איש, מהם כ-50 אנשי צבא בריטים והיתר נוטרים עברים שרובם נמנו עם 'פלוגות השדה' (פו"ש) של 'ההגנה'. בראש כל פְּלַגה עמד קצין בריטי בדרגת לויטננט (סֶגן) או לויטננט שני (סגן משנה) ומתחתיו מש"ק (מפקד שאינו קצין, באנגלית: Non Commissioned Officer) בריטי שפיקד על יחידת חיילים ומש"ק עברי שפיקד על יחידת נוטרים. הפּלגות התמקמו בקיבוצים ששכנו באזורי פעילותן, ביניהם עין חרוד (שם הייתה גם מפקדתו של וינגייט), אפיקים ותל עמל.
פעילותן המבצעית של פלגות הלילה המיוחדות, שכפי ששמן מורה התקיימה בדרך כלל בשעות החשיכה, הייתה בעיקרה יזומה והתנהלה הן בתוואי קו צינור הנפט ובסביבותיו והן בכפרים ערביים ששימשו בסיסי יציאה ומקומות מקלט לַחבורות. על רקע פעילותן זו כונו הפּלגות גם 'פלוגות האש', על שם האש שפרצה מן הצינור בעת חבלתו ושכיוונה את אנשיהן לנוע רגלית במהירות, 'בזמן אמת', לעבר המחבלים בו. פעילות הפּלגות לאבטחת קו צינור הנפט התאפיינה בהישענות על מודיעין עדכני, בתנועה רגלית מאומצת בנתיבים בלתי סלולים ובלתי שגרתיים שנועדה להפתיע את היריב, ובשימוש בטקטיקות חדשניות של לוחמה זעירה שפיתח וינגייט.
רישום היתולי שנעשה בידי אחד מאנשי הפּלגות, המציג את וינגייט מוביל אותן בפנים נחושות ובאקדח שלוף לאורך קו צינור הנפט.
חלק מאנשי פלגות הלילה המיוחדות בבסיסן בעין חרוד
ליֶדע ולניסיון שצברו אנשי הפו"ש ששירתו בפּלגות הלילה המיוחדות הייתה השפעה מעצבת על התנועה בלילה ועל לוחמת הלילה ב'הגנה', והם גם תרמו להכרתם של האנשים את השטח הכפרי הערבי ולביטחונם העצמי בכל הנוגע לקיום פעילות מבצעית בתחומו. בין אנשי 'ההגנה' הבולטים ששירתו בפּלגות היו ישראל כרמי, אברהם יפה, דן רם, צבי גרמן וחיים לבקוב.
אלא שתקופת הזוהר של הפּלגות, שבמהלכה הן שיתקו כמעט לחלוטין את מעשי החבלה בקו צינור הנפט, נמשכה חודשים אחדים בלבד. באוקטובר 1938 יצא וינגייט לחופשת מולדת בבריטניה, ושתדלנותו הפרו-ציונית הנמרצת שם הביאה לזימונו הדחוף של 'הידיד' (כפי שכּונה בקרב מיודעיו בהנהגה הציונית וב'הגנה') לארץ ולהדחתו מן הפיקוד על הפּלגות. מכאן ואילך חל פיחות הדרגתי במעמדן ובאופי פעילותן, עד לפירוקן בקיץ 1939.
וינגייט בחברת אחדים מאנשי הפּלגות בחצר בית הספר החקלאי 'כדורי', שם הן קיימו מסדר פרידה לכבודו.
וינגייט עצמו הוצב במאי 1939 ביחידה להגנה נגד מטוסים בלונדון, ועם צאתו מן הארץ נמסר לו כי נאסר עליו להיכנס שוב לתחומי פלשתינה ועבר הירדן. בפרקים הבאים של שירותו הצבאי, במהלך מלחמת העולם השנייה, שבהם אִרגן, אימן ופיקד על כוחות גרילה שפעלו באתיופיה נגד הצבא האיטלקי (1941-1940) ובבורמה מול הצבא היפני (1944-1942), זכה להישגים מזהירים וקוּדם עד לדרגת גנרל. הוא נספה בהתרסקות מטוס חיל האוויר הבריטי בצפון מזרח הודו ב-24 במרס 1944.
כתב: שמרי סלומון, הארכיון לתולדות 'ההגנה'
תאריך פרסום: 15/10/2013