"המרד" של מנחם בגין ומאבק ה-CID כנגדו
מנחם בגין, מפקד האצ"ל מוקף חיילים וחותם להם, בעת טקס בכיכר ציון ומצעד בקטמונים,1948
(אוסף צ'סניק, 37/47 , ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)
במהלך חודש פברואר 1944 החלה תקופה חדשה במאבק תנועות המחתרת היהודית כנגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל. במועד זה יצא "הארגון הצבאי הלאומי" בתנופה מחודשת של פעולות כנגד הבריטים ברחבי ארץ ישראל. לראשונה מאז חודש אוגוסט 1939, מאז ראשית מלחמת העולם השנייה ומהחלטת מנהיג התנועה זאב ז'בוטינסקי להפסיק את הפעילות הצבאית-מחתרתית כנגד הבריטים, פעל האצ"ל באופן גלוי כנגד הבריטים. מפקד האצ"ל מנחם בגין החליט לצאת בצעד החדש על מנת לעורר את דעת הקהל בארץ ישראל ומחוצה לה לנעשה בארץ ישראל מצד אחד, ולמצב יהדות אירופה, מצד שני. מנחם בגין החליט לפעול כנגד מטרות המסמלות את פעילות השלטון כלפי האוכלוסייה היהודית כגון: משרדי מחלקת העלייה, משרדי מס הכנסה, תחנות המשטרה וה-CID. כתוצאה מכך, עלה המתח במאבק בין הצדדים על הנעשה בארץ ישראל, כאשר מצד אחד, ניסו הבריטים למנוע את המשך הפעילות נגדם, ומצד שני, חברי האצ"ל הצליחו לפגוע במטרות השונות, הביאו לנזקים רבים וגרמו לבריטים להיראות כצד החלש וכצד הנגרר אחר הנעשה.
מתחת לפני השטח התחולל המאבק האמיתי בין אנשי ה-CID , לבין אנשי המבצעים של האצ"ל, אשר ניסו בכול כוחם, בהצלחה רבה, יש לומר, למנוע חדירה של אנשים לא מורשים לתחום המבצעים של האצ"ל.
למרות הנאמר לעיל, הצליח ה-CID במאבקו. ב– 3 באפריל 1944 שלח ריצ׳ארד קטלינג מכתב סודי אל המזכיר הראשי, שכותרתו 'ארגון צבאי לאומי׳, ובו כתב:
"כתוצאה מפתיחת המערכה של אצ״ל נגד הממשלה הוכנה רשימת אנשים החשודים כשייכים לארגון. הרשימה הוכנה יחד עם אנשי המשרדים המחוזיים של ה–C.I.D בירושלים, חיפה ותל אביב.״
קטלינג ציין, שבעקבות ההתקפות על משרדי ה–C.I.D יזם קצין הבולשת מפגש עם אדם שהיה ידוע בקשריו ההדוקים עם האצ״ל, אך התעקש שאינו חבר בו. האיש היה נכון למסור שמות וכתובות של המנהיגים ושל חברים חשובים בארגון, ככל שידיעתו משגת. הסיבה בעטיה עשה כן הייתה מדיניות הארגון המזיקה, לדעתו, למאמץ המלחמה ולנושא היהודי, שתוביל לשפיכות דמים מיותרת. האיש סבר כי הפעילים הצעירים הוטעו על ידי מנהיגיהם וכי יכולים היו לסייע למאמץ המלחמתי בדרכים אחרות. הוא הצר על כך שאותם צעירים עשויים להיהרג או להיאסר ללא מטרה ממשית לפעולותיהם. בתמורה דרש שיסייעו בידו לעזוב את ארץ ישראל.
מי היה האיש המסתורי שהעביר את המידע לקטלינג? האם היה זה יעקב חילביץ ?האם היה זה סוכן שהופעל על ידי ה C.I.D- או שמא יהודי שפנה מיוזמתו אל הבריטים?
התשובה לשאלה אינה פשוטה כלל ועיקר. על־פי מסמכים מארכיון ה׳הגנה׳ עולה כי לשמו של חילביץ הוצמד מספר קוד מטעם ה ,C.I.D - כפי שנעשה עם סוכנים אחרים. אפשר להוכיח זאת על ידי הצלבת הרשום ב׳מסמך חילביץ׳ עם הרשום בדפים האישיים .בכל דף אישי הופיעו לעתים מזומנות הערות לגבי המקור שמסר את הידיעה המרשיעה ,ושבעקבותיה נעצר האיש .בכל הפעמים בהם צוינו התאריכים ,4.4.1944 , 31.3.1944 או מועדים סמוכים ,הופיע כינויו של המקור כסוכן משטרתי Y.32. כמו כן ,נמצאה התאמה בין השמות שמסר חילביץ לבין שמות החשודים שנעצרו .האדם הבכיר ביותר ברשימה היה מנחם בגין, ואף ניתנה כתובתו המדויקת בירושלים.
כדי לוודא את הפרטים לאשורם הגיע יעקב חילביץ, ידיד המשפחה, לבקר את גברת עליזה בגין בחדרם בירושלים לאחר הולדת הבן. הוא הביא מתנה ופרחים, וכאשר יצא שאל בתמימות מהי הכתובת, משום שבשל החשיכה לא יכול היה להבחין בה בעצמו.
התשובה הייתה: "רחוב אלפסי 25 ״ .הבריטים הגיעו למקום ומצאו את גברת בגין עם בנה הפעוט. מנחם בגין לא שב הביתה באותו הערב, וכך ניצל ממאסר. לעומתו הוסגרו אליהו מרידור , אריה בן־אליעזר ,שלמה לוי ) לב-עמי), יעקב מרידור ורבים אחרים.
ההצלחה של ראשי ה-CID ריצ'ארד קטלינג וארתור ג'ילס הייתה רבה מאוד. אחדים מבכירי אצ"ל נעצרו, נאסרו ולבסוף אף הוגלו לאפריקה בהמשך שנת 1944. יעקב חילביץ הוברח למצרים ומשם, בסיוע ה-CID , הגיע לארצות הברית. על-מנת להראות היטב מה רבה הייתה הפגיעה בראשי אצ"ל ובפעיליו, מצורף בזאת "מסמך חליביץ" המקורי. הוא מכיל את מכתבו של קטלינג אל המזכיר הראשי מהשלישי באפריל 1944. בדפי המסמך הוכנסו שמות של אנשי אצ"ל אשר הועברו ל-CID, כולל שם מלא, מקום מגורים, תפקיד בארגון ופרטים, אם היו. המסמך היה חסוי במשך שנים רבות. מנחם בגין עצמו ניצל ממעצר בעור שיניו עת לא שהה בביתו בעת מבצע המאסרים הנרחב.
נושא המאמר הוא פרשת חילביץ בהקשר למאבק הבריטים כנגד האצ"ל ואין בו כדי לצודד במחלוקת הקיימת עד ימינו אלה, בסוגיית האחריות להסגרת לוחמי המחתרות לידי הבריטים.
מסמך חילביץ'
מנחם בגין, מפקד האצ''ל נואם בעת טקס של האצ"ל בכיכר ציון, 1948
(אוסף צ'סניק, 67/47 , ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)
כתב: ד"ר אלדד חרובי, מנהל ארכיון הפלמ"ח; מחבר הספר "הבולשת חוקרת"
עריכת לשון: נטלי שוחט
תאריך פרסום: 19/04/2015