שם: פאול שנפלד (Paul Schoenfeld)
תאריך ומקום לידה: 26.6.1892 בבלייכרודה (Bleicherode)
פעילות לפני הגיוס: סטודנט לפילוסופיה בעיר גטינגן (Goettingen), גרמניה
השתתף במלחמה: מלחמת העולם הראשונה
חיל: רגלים, R.I.R 234 (רג'ימנט מילואים של חיל רגלים)
דרגה: לא ידועה
סוג שרות: מילואים / התנדבות
אותות, עיטורים ומדליות: לא ידוע
נפל: ישראל, 1995 בלגיה, איפרן (Ypern, Ypres) 24.4.1915
יומן מלחמה אישי של פאול שנפלד
ובו קטעי
מכתבים שכתב לאחיו, לבני משפחתו, לחברתו ולחבריו
גטינגן, 9
באוגוסט 1914
"היום יום ראשון נהדר. כה יפה, כה כחול ושטוף שמש, כפי
שהיה באותו בוקר בו בילינו ביער פלסה. בכלל, מזג האוויר קיצי ונפלא . חודש אוגוסט
השנה עולה על כל הציפיות.
אוי, איזה יום יפה!
אינני מצטרף למלחמה הזאת, בה
הצעתי עצמי כמתנדב [לצבא], בהתלהבות. אינני שונא, לא את הרוסים ולא את הצרפתים,
ומלאכת המלחמה נראית לי בזויה כיום, בדיוק כפי שהיא נראתה לי לפני מספר
שבועות.
המלחמה הזאת היא מעשה שיגעון. "שיגעון עליון", מכנה אותה ידידי שיצר,
המתעתד להיות כומר, שאלוהים הטוב אינו יכול לשחררו לפנסיה אחרי חצי שנה של
שירות.
ובכל זאת, אי אפשר אפילו לבוא בטענות לקייזר הגרמני. כולנו רצינו בכל
מאודנו למנוע את המלחמה הזאת, אבל היא כבר כאן. כעת עלינו להגן על עצמנו. כולנו
עלולים לאבד את הכול, לכן אנחנו חייבים להילחם, למעננו.
650,000 מתנדבים התייצבו
[…]" "יקירתי, אני מתייצב למלחמה הזאת ללא התלהבות, עם זאת, אני מלא ציפייה למלחמת
שתהיה ניצחון לתרבות ולקדמה. אני רואה בה צורך […].
במלחמה חייבים לדעת לירות
ולכן יאמנו אותי לכך. לירות למוות באנשים זרים לי נראה לי מעשה דוחה […] אבל את זה
כבר אלמד[…]".
[לאחר אימון קצר הוצבה יחידתו של פאול שנפלד בחזית המערבית,
בבלגיה]
26 באוקטובר 1914, חזית מערבית, בלגיה
[…]
"והמלחמה! בעצמי התפלאתי כיצד באמצע היריות אני שוכב [בחפירות] רגוע יחסית … אינך
יכול בכלל לתאר לעצמך איך התנהלות המלחמה הזאת הינה חסרת משמעות ללא קץ, כמה היא
ברוטלית…"
1 בנובמבר 1914, שעה 11 בבוקר , חזית מערבית, בלגיה
[…]
"את צלבי
הברזל מחולקים באופן הבא: לכל מחלקה מקצים 20 צלבי ברזל. אז מאתרים את האנשים
הראויים לעיטורים. אם לא זוהו מעשים גדולים, מתאימים לצורך כך גם מעשים קטנים."
לא היו לנו אבדות נוספות. רק אתמול בעת ניקוי נשק סטודנט אחד מגטינגן נורה
בגב בשוגג ע"י חברו . האבדות של הקורפוס הצבאי שלנו מוערכות באופן שונה. אחדים
טוענים 10,000 [הרוגים]. המספר ההגיוני והרשמי הוא 4,000…"
9 בנובמבר 1914 ,בחפירות, חזית מערבית, בלגיה |
גרטה כץ היקרה
,
[…]
"אני מסיק, רק מניסיוני האישי, כי הטענה שהמלחמה מוסיפה ללוחמים ערכים
חדשים משמעותיים (בהיקף גדול), איננה נכונה. להפך, האגואיזם האנושי נעשה בוטה יותר.
מה שהביא את רוב המתנדבים לדגל היה כורח ההרגל, הצורך להיות מקובלים בחברה, התקווה
שלא ינוצלו באופן רציני ובייחוד חוסר הידיעה מה מצפה להם. כיום, לו היה ניתן, שני
שלישים מהם היו נסוגים ושישית מהם היו נשארים מכורח ההרגל. השישית הנותרת כוללת את
כל המתלהבים האמתיים (עבורי, בלתי מתקבלים על הדעת), הפטריוטים האמתיים המקריבים
במסירות את חייהם למען המולדת האידיאלית, ולבסוף המעטים הישרים (אליהם אני משייך את
עצמי) , המאמינים שזו חובתם העצובה והקשה לא להתחמק"….
11 בנובמבר 1914, בחפירות, חזית מערבית, בלגיה
פריץ
יקר,
[…]
"להלן המצב: אנו שוכבים במרחק 200 מטר מהאויב. הצרפתים יורים באופן
יוצא מן הכלל בארטילריה וגם [תוקפים באמצעות] חיל רגלים. מי שמראה את עצמו מעבר
למחסה מקבל ירייה בראש…. לפני מספר ימים פקד גנרל הדיביזיה ה – 237 לבצע מתקפה מבלי
שלפני-כן הצליח הריכוך הארטילרי.
רג'ימנט שהיה מצליח לכבוש את החפירות
הראשונות היה חוטף ירי צרפתי מהחפירות הבאות והיה בקושי מחזיק מעמד. בהתאם לכך, כל
בן-אדם החושב נכון רואה שההצלחה היא בלתי אפשרית. נוסף לכך ל[דיביזיה] 237 חסרים
קצינים. היחידות יצאו בלילה כמעט ללא מפקדים, התקדמו 100 מטר והושמדו כמעט כליל.
נאמר שהם סובלים מדמורליזציה. מפקד הדיביזיה (237) פקד לתקוף. המחלקות שתקפו
הושמדו.--- מפקד הבטליון שלנו פראץ' אמר על כך כי מתקפה ללא ריכוך ארטילרי מקדים
הינה שיגעון. בהמשך ירו ה – 51 (המתנדבים וזקני הלאנדוור). הם פגעו מספר פעמים
בחפירות שלנו, כאשר במהלך זה איבדו כוחות ה"ייגר" שלנו 12 איש, אך לאויב נגרם נזק
מועט. פראץ' אמר כי המתקפה הייתה הזויה, וכך אמר גם האטנדורף. […]
לא היו הצלחות בשום מקום.
כל מפקדי המחלקות היו נגד המתקפה. נפלו למעלה מ
– 1,000 צעירים משום שהמפקדים הבכירים אינם מסוגלים לחזות מהו המצב הראוי למתקפה.
המחלקה שלנו יצאה מכך בצורה הטובה ביותר (30% אבדות). […]
אני עצמי רגוע בצורה
בלתי רגילה, סומך על מזלי. הצרפתים נראים לי כחברים שלי, הייתי יכול ברצון ללחוץ את
ידם. […]"
4 בינואר 1915, בחפירות, חזית מערבית, בלגיה
פריץ היקר,
"יש
להניח ששמעת רבות אודות החיים בחפירות החזית, אך אינני יודע אם דיברת עם מישהו
שחווה זאת על בשרו במודעות בהירה, כמוני. לכן ברצוני להציג בפניך מספר תמונות
המתארות לך מה מתרחש כאן הלכה למעשה.
ישנם שמונת ימי הרזרבה [הצבה בקווים
האחוריים לצורכי המנוחה] מתוכם יומיים ראשונים עוברים בשקט יחסי. קיים צורך דחוף
בשינה (דניאל ישן יומם ולילה, אם הממונים לא מפריעים לו); אני כותב הרבה, קורא
במקצת, משוחח עם תימר (Thiemer) וישן. אחרי כן ישנם מסדרים ללא קץ, עם הכנות
הניקיון והצחצוח: נעלים, מעילים, כלי נשק, נשק מסייע וכו'. --- וכאשר הנעלים והמדים
סודרו, מתחילות עבודות של יום החפירה. יוצאים בשעה חמש בבוקר, צועדים שעתיים ואחר
כך עובדים בבוץ ולעתים בגשם שוטף עד לחשכה. למחרת יש לנקות מחדש את מה שהתלכלך. כך
שבקושי נותר זמן פנוי ושקט לכתיבת מכתב.
אז באים שמונת ימי השירות בחזית, מהם
ארבעה ימים בקווים הקדמיים ביותר. פה תקועים יום ולילה בבוץ רטוב וקר; חוץ מניקוי
הנשק יש לשאוב מים מהחפירות ובעיקר לשמור.
בשעה 5 מתחיל הלילה. שומרים וישנים
שעתיים לסירוגין עד לשעה 5 בבוקר. עם זאת, מאבדים שעתיים בעת הובלת האוכל שיש לדאוג
לו בעצמנו או לחילופין לשמור משמרת נוספת על חשבון זה. לכן ישנים קצת יותר מארבע
שעות, והחל השעה 5 בבוקר כל המחלקה ערה עד לשעה 9 למחרת.
מה עושים רוב הזמן?
עומדים לפני פתח בקוטר 15 סמ"ר ומביטים בחושך. במחצית מהזמן יורד גשם, חושך מצרים
ולא רואים מאומה; למרות זאת בוהים בחושך מאחר שהמפקדים הזוטרים בודקים את השומרים.
מדי חצי שעה עפה פצצת תאורה לשמיים ומאירה את הצבאות הצרפתיים והגרמניים המותשים,
המחופרים והמופרדים ע"י גדרות תיל וקונצרטינות משני הצדדים.
תקופות הגשמים ממש
איומות. אך כאשר מזג האוויר בהיר וקר, משמש הירח, יחד עם כוכבים קטנים רבים, כתאורה
טבעית גדולה התומכת בערנותנו בשעת שמירה. כאשר מצטרפים לכך פצצות התאורה הגרמניות,
מעוף של מצנחים בריטיים באוויר, זרקורי החיפוש של המטוסים […] מתמזג הכול למעין
חגיגת קיץ ענקית עם זיקוקי די-נור; רק הכדורים עפים מעל ראשינו מימין ומשמאל, לפניך
ומאחוריך. […]
השתלשלות העניינים התפתחה בערך כך: הצרפתים ראו משהו והחלו
לירות. מאומה לא נראה. שלנו השיבו אש. אהה, חושב האויב, דבר מה מתרחש. גם הוא משיב
אש ומתפתח קרב אמיתי… מיד מציבים מחלקה שלמה: "כולם לעמדות. מחלקה לעמדות ירי.
זהירות! הצרפתים מכינים מתקפה". בו בזמן מטלפנים לעורף ומיד מקבלים סיוע ארטילרי.
"בום, בום", הפגזים מתפוצצים בחפירות הצרפתיות, האדמה עפה לגובה[…] יורים בין עשר
לעשרים מטחים לעמדות הקדמיות של הצרפתים ועוד עשר עד עשרים מטחים לחפירות האחוריות.
אחר-כך נפסקת האש, כי כאשר מופעלת הארטילריה איננו יכולים לתקוף. זהו נוהג שגם
הצרפתים מכירים! האש נחלשת ונחלשת ולאחר חצי שעה נשמעות רק יריות בודדות, המרגיעות
את שני הצדדים. עוד חצי שעה הפקודה: "מחצית המחלקה למנוחה". כך הפסדנו שעה וחצי של
שינה, וכתמיד, לא קרה מאומה.
ולעתים קורה ההפך. הצרפתים חושבים שאנו עומדים לתקוף ואז עפים פגזים לתוך
חפירותינו, החפירות האחוריות לכבישי האספקה. אם הצרפתים תוקפים לבסוף, אז הפגזים
עפים אחד אחרי השני, לפעמים עשרה פגזים בדקה; עשן שחור ממלא את האוויר, הכבישים
רועדים…. ממש נדמה שזה סוף העולם….
מציבים את כל המחלקה ליד פתחי הירי, ומיד
מתייצבת גם מחלקת העתודה ובכל כפרי העתודה בעורף מכינים מחלקות נוספות שתהיינה
מוכנות לקרב; וכאשר הצרפתים יוצאים באמת מחפירותיהם הם מתקבלים אש ממכונות הירייה
שלנו, והארטילריה שלנו מאחור מפציצה את העתודות הצרפתיות. 200 – 300 צרפתים נהרגים,
וחלק מהמתקפה הגדולה של ז'ופר (Joffre) שוב "נשברת מאש כוחותינו"….
[…]
כעת
אתה מכיר בערך את חיינו. על פי רוב אנו שומרים, אחר-כך ישנים ואני לאחרונה התחלתי
לקרוא.
[…]
על רוב חבריי משפיעה המלחמה באופן שלילי.
הקצינים כאן חסרי
השפעה; הנגדים מאכזבים. כמעט לאף אחד אין קשר ידידותי עם הפקודים שלו… כל אחד דואג
רק לעצמו, אח"כ לאנשיו…
המוצלחים ביותר לא מקודמים …
[…]
אני מנסה
להתכונן למלחמה ארוכה, כלומר קצת לקרוא, להתחיל לנהל יומן ולסדר לי את המחשבות. עם
זאת, אינני שואף להתקדם… גם לקוות להיפצע אין טעם, משום שאחרי ההבראה הפצוע חוזר
למלחמה ואז ההלם הוא חמור יותר.
[…]
אם היית כאן, כרופא המטה יכולת להועיל
רבות (לא כעוזר הרופא). הרופא שלנו עצבני ביותר. הוא ממעט לערוך בדיקות וכמעט שאינו
מרפא…. כל חולה לב, חולה עם מחושי צוואר או עם כאבי ראש מוצג כמתחזה…. לבקר אצל
הרופא, אם אתה לא פצוע או חצי מת, דורש יותר אומץ מאשר לצאת לקרב.
[…]
תקוות
לשלום איבדתי לעת עתה. הכול מצביע על מלחמה ארוכה…. בינתיים התיידדו צוותי שני
הצבאות [היריבים]. הסיפורים, שבוודאי קראת אודותיהם, על החלפת סיגריות, קופסאות בשר
וכו' אמיתיים וקרו גם בפלוגה שלנו. יש תחושה של השתתפות בצערם של הצרפתים ולעתים גם
גילויי סימפטיה. רק האנגלים שנואים כאן – ובצדק. […]"
בינתיים ברכות לבביות
מאחיך
פאול
16 בפברואר 1915, בחפירות, חזית מערבית, בלגיה
יקירתי,
"ידי עדיין רועדת במקצת, כפי
שכנראה תרגישי…. איש הלאנדוור, שתוי במקצת או אולי לגמרי, נטפל אלי בדיבורים
אנטישמיים וולגריים ביותר. הקשבתי לרגע, ראיתי שהוא שתוי, ואז הוא התחיל להטריד
אותי. ביקשתי ממנו להתרחק. הוא סירב ולכן ניסיתי להוציאו, בלחץ מתון, מהדלת . הוא
התנגד ואז הפרידו בינינו. זה הכול. בזמן שאני מתאר כאן את התקרית, הוא נמצא
בחדר הסמוך, מאיים לגבי מה שהוא יעשה לי בפעם הבאה. אני הייתי כאן בפקודה, זו יחידה
אחרת. כך שאין לי בעצם מה לעשות עם "אויבי האנטישמי" (למרות שכעת הוא משמיע "אנו
נפגש שוב"). אני מצטער בשם חברי היהודי אשר משרת כאן ביחידה ואולי יהיה חשוף לאי-
הנעימות בשל התקרית. […]"
28 באפריל, ליד איפרן (Ypern) גברת שנפלד היקרה,
"ביום ה – 24
בצהרים נפל פאול בעת ההסתערות על החפירות האנגליות. הוא נפגע משני כדורים בראשו
ובחזהו, ואין ספק שהוא מת מיידית. אני מצאתיו רק בערב אך נאלצתי להמשיך בהתקדמות.
סבורני כי החובשים קברו אותו. היכן הוא קבור לא אוכל כעת לוודא, ככל הנראה בקרבת
סנט ז'וליין (St. Julien). אנא הודיעני מה ברצונך לדעת עוד, אשמח לכתוב לך הכול
בהזדמנות. אנו עדיין בעיצומם של קרבות קשים . אין צורך לומר לך כמה המומים
היו ידידיו של פאול עם היוודע דבר מותו". שלך
וולטר דניאל
28
באפריל, ליד איפרן (Ypern)
גברת שנפלד היקרה,
"ביום ה –
24 בצהרים נפל פאול בעת ההסתערות על החפירות האנגליות. הוא נפגע משני כדורים בראשו
ובחזהו, ואין ספק שהוא מת מיידית. אני מצאתיו רק בערב אך נאלצתי להמשיך בהתקדמות.
סבורני כי החובשים קברו אותו. היכן הוא קבור לא אוכל כעת לוודא, ככל הנראה בקרבת
סנט ז'וליין (St. Julien). אנא הודיעני מה ברצונך לדעת עוד, אשמח לכתוב לך הכול
בהזדמנות. אנו עדיין בעיצומם של קרבות קשים .
אין צורך לומר לך כמה המומים היו
ידידיו של פאול עם היוודע דבר מותו". שלך
וולטר דניאל
15 במאי 1915 פריץ שנפלד
היקר,
"קיבלתי את מכתבך, אך לצערי אני יכול לענות רק בקצרה. עדיין לא חזרתי לשקט
וליציבות הנפשית.
ב – 22.4 כבשנו את לאנגמרק (Langmark) ; בליל ה – 23.4, לאחר
קרבות קצרים, כבשנו חפירות ובהן נשארנו עד ל – 24 בבוקר. אז התחלנו להתקדם הלאה
לכיוון של סט' ז'וליין. במרחק של כ- 1,000 מטר מאותו ישוב הייתה לאנגלים עמדה
מבוצרת. לקראת הצהרים היינו קרובים לאויב מרחק של כ – 200 מטר ויצאנו להסתערות.
באותה ההסתערות נפל פאול, יחד עם רבים אחרים.
אני מצאתי את פאול בלילה. הוא שכב
במרחק של כ- 20 מטר מחפירות האויב עם הפנים אל הקרקע. נשקו נותר לידו, כפי שנפל לו
מהיד. מהמצב כולו היה ברור, שהוא לא זז לאחר שנפל. בטוח שהוא מת במקום. בגבו נראה
פתח יציאת הכדור שפגע בחזהו. עוד הייתה לפאול פגיעה בראש. אך לא היה באפשרותי באותו
רגע להפכו ולבדקו. מאוחר יותר זה לא היה אפשרי, כי המשכנו להתקדם ויצאנו לקרב חדש.
כל דברי הערך הנמצאים אצל ההרוגים נאספים על-ידי חובשים ונשלחים לקרובי המשפחה. על
מקום קבורתו של פאול אינני יודע עוד; ברגע שאדע משהו בנדון, אכתוב לך. את
דעותיו של פאול אודות המלחמה אתה מכיר ממכתביו. שכל חייל כאן בחזית חייב, בכל רגע,
לקחת בחשבון שיירו בו, על כך כבר לא חושבים. גם פאול לא חשב על כך לאחרונה, ככל
שהמצב היה מסוכן במיוחד. הוא רק חשש מפציעה קשה. לעתים הוא אמר לי, כי היה מעדיף
ליפול בעת מתקפה, כתוצאה מיריית מוות. את אמצעי הלחימה החדש שלנו – השימוש בגזים
רעילים – הוא תיעב במיוחד; הוא אמר לי פעם שאם הוא נופל כעת, הוא נפרד מהחיים
במחאה. מה שאני יכול לומר כדי לנחם אתכם הוא
רק שמצב רוחו של פאול, עד לרגע האחרון, היה רגוע ושהוא מת מיידית ולא סבל זמן
ממושך. הקרבות כאן רוויי דם ולא רואים את הסוף. הרג'ימנט שלנו איבד 1,100
חייל, מתוכם 36 קצינים. תימר [ידידו של פאול שנפלד] פצוע קל בראשו ונמצא בגרמניה". בברכה לבבית, שלך
ווולטר דניאל
מלחמת העולם הראשונה בצבא גרמניה; נתוני רקע סטטיסטיים סה"כ האוכלוסייה בגרמניה עם פרוץ המלחמה: 68,000,000
מתוך זה מספר היהודים: 550,000 (0.8%)
היקף הכוחות המגויסים: 12,500,000 (18.3%)
מספר יהודים מגויסים לצבא גרמניה: 100,000 (18.2% מכלל יהודי גרמניה)
סה"כ ההרוגים והנעדרים הגרמניים: 1,686,000
מתוכם יהודים הרוגים ונעדרים: 12,000 אחד מהם- פאול שנפלד ז"ל
מקורות: תיקי "אוסף הלוחם היהודי בצבאות העולם ובמחתרות";
הספר: DER WELTKRIEG IM BILD,
NATIONAL ARCHIV, BERLIN |
|
|