"תקופת ההמתנה"
במקביל להכנות הצבאיות נערכו דיונים והערכות מצב בישיבות הממשלה, בוועדת שרים לענייני ביטחון ובמטכ"ל. ב-22 במאי 1967 קיבלה ועדת השרים לענייני ביטחון החלטה הרואה את סגירת מצרי טירן בפני שייט ישראלי כמעשה תוקפנות נגד ישראל.
בדיונים שהתקיימו תמכו חלק מהשרים, ובראשם ראש הממשלה לוי אשכול, במיצוי מהלכים דיפלומטיים שחייבו המתנה ודחיית היציאה למלחמה.
בכך למעשה נענתה ממשלת ישראל לבקשת נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון לאפשר לו לפעול במישור הדיפלומטי כדי להסיר את המצור הימי המצרי.
ב-28 במאי חזר שר החוץ אבא אבן משליחותו בוושינגטון ודיווח לממשלה כי נשיא ארצות הברית ביקש להימנע מפעולה יזומה כדי לאפשר לפתור את המשבר באמצעות מועצת הביטחון ובאמצעות שכנוע מדינות שתפעלנה לפריצת המצור הימי.
בדיון שהתקיים באותו יום במטכ"ל ("קד"ם רמטכ"ל": קבוצת דיון מיוחד) בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון, סגן ראש הממשלה, הרמטכ"ל ואלופי צה"ל, התבטאו האלופים בחריפות נגד "אזלת היד" שמתבטאת לדעתם באי יציאה למלחמה.
ראש הממשלה ושר הביטחון ניסה לשכנעם כי יש למצות את כל האפשרויות הדיפלומטיות טרם יציאה למלחמה, ואכן - בסופו של הדיון נמנעה ממשלת ישראל גם הפעם להחליט על תחילת המלחמה.
בה בעת, שירותם הממושך של אנשי המילואים הכביד על המשק הישראלי, ומאחר ולא התקבלה החלטה לצאת למלחמה שוחרר חלק ממערך המילואים.